תוכן

א) עוד יש מיני יחודים אחרים, לזכך הנפש ולצחצח אותה. וסוד הענין הוא, דע, כי התורה היא מחצב של נשמותיהן של ישראל, כי ממנה חוצבו. ולכן היא תורה אחת. וישראל גוי אחד. והקב"ה אחד. הוא סוד שש ספירות חג"ת נה"י, שבהם נשרשת תורה שבכתב, כי ע"כ נקראת תורה, ע"ש כי אלו השש ספירות הם עלמא דאתגליא, שבו מתגלים הוראותיו יתברך. מה שאין כן בג' ספירות ראשונות, שהם עלמא דאתכסיא. גם בחינתם ממטה למעלה, וממעלה למטה, הם ו' כפולה, כי משם, י"ב שבטי ישראל. וכללות תכלית פרטם, הם שש מאות אלף רגלי (שמות י"ב) כמנין ו'. והם סוד ששים רבוא שרשים של נשמות, ואין עוד. וז"ס דור הולך ודור בא, (קהלת א') אין דור פחות מס' רבוא, והדור שהולך הוא הדור שבא, כנזכר בספר הבהיר. (אות נ"א) ובדוגמא זו יש ס' רבוא פירושים רבים לתורה שבכתב, על כל פסוק ופסוק. וכן נודע כי ד' מיני דרכי פירושים יש לתורה, וסימנם פרדס: 'פשט, 'רמז, 'דרש, 'סוד. וכל דרך מארבעה דרכים אלו, יש בו ס' רבוא פירושים. נמצא, כי כל נשמה ונשמה שבס' רבוא נשמות ישראל, יש לה דרך אחד בכל התורה, כפי בחי' שרש מציאות נשמתו, הנקשרת בתורה. ולכן כל אדם מישראל. יכול לחדש חדושים בתורה, כפי חלקו, מה שאין חבירו יכול לחדש. האמנם יש אדם כלול מכמה נצוצות חלקי הנשמות, וכפי מספר הנצוצות ההם, יכול לחדש פירושים בתורה. ולכן מרע"ה, שהיה כלול מכל ישראל, ידע כל מה שתלמיד ותיק יכול לחדש, וז"ס מ"ש ז"ל, מלמד, שהיה משה שקול כנגד כל ישראל.