תוכן

ו. וזהו שורש 'בוצינא דקרדינותא הגנוז במעי דבינה' (אדרא זוטא אות קטז). דקרדינותא הוא סוד החושך, דהיינו הכלי קבלה שהם בחינת חושך בערך המאציל, והפכי לו. דלא יצוייר בנאצל א' שום ענין צורה הפכיות מהמאציל, משום דלא יצוייר חלילה במאציל שום בחינת גדר שיתכן להיות הפכי, שהוא כל יכול וכללם יחד, כל מיני הפכיות מה שהלב יכול לחשוב ולהרהר. אלא ודאי צורת קבלת הנאה אין בו, כי ממי יקבל ח"ו, והבן. ועל כן רק צורה הזו יוצאת מגדר המאציל בהפכי המוחלט, ועל כן נקרא חושך הפכי מהאור, ודו"ק. וזה סוד המוזכר בזוהר "כתר עלאה אוכם הוא לגבי עילת כל העלות". והנה הבינה, בזה שהתגברה לתוספת שפע מהשורש, נגלה בה הכח אל הפועל, שהוא נקרא בוצינא דקרדינותא, כלומר, אור הנאחז בחושך דוקא, שהוא סוד אור דחסדים המגדיל את הכלים שהם חושך, וכמו שיתבאר לפנינו.