תוכן

א) הנה האיש המייחד יחוד עליון, יתדבקו בו הנשמות של הצדיקים. והנה נשמות הצדיקים הם מתגלים אל האדם, ומתדבקים בו, הן לסבת היותם משרש נשמתו, או גם משרש איש אחר, או שבאים בו בסוד העיבור, לסייעו, מחמת שעשה איזו מצוה מתייחסת אליהם. ודע, כי בניהו בן יהוידע, הוא נמצא ומתגלה, בכל המקומות שמייחדים איזה יחוד הגורם העלאת מ"ן. וסוד הדבר הוא, כי היו צדיקים רבים, אשר בחייהם היו תמיד מייחדים יחודים עליונים, והיו יודעים לכוין בעת רצון העליון, ואז היו מיחדים היחודים, ובזה היה נמשך להם תועלת גדול. והטעם הוא, לפי כי בשעה האחרת, אעפ"י שהאדם מייחד בהם, אינו יכול לייחד, רק כפי בחי' שרש נפשו בלבד. אבל המייחד בעת רצון, גורם לייחד כל השרשים העליונים כלם, וזו היא מעלה גדולה מאד. ולכן שאר הצדיקים כשנפטרים מן עה"ז, הם גורמים שאז יתייחדו כל עולמות כלם. אבל אלו הצדיקים, אשר מייחדים בעת רצון בחייהם, הם עושים בחייהם, מה שעושים שאר הצדיקים בעת פטירתם. והנה בניהו בן יהוידע, היה אחד מהם, ולכן נקרא בן איש חי, אפילו לאחר מיתתו, להורות זה הנזכר, שאפילו בחייו, היה מייחד כל העולמות כלם. וזש"ה מקבצאל, (שמואל ב' כ"ג) שהיה מקבץ ומייחד כל העולמות כלם.