תוכן

א) דע, כי טרם שנאצל עולם האצילות, נאצלו הי' ספירות, בבחי' עשר נקודות בלבד, כלולות מבחי' עצמות וכלים, כהדין קמצא דלבושיה מיניה. ואז היה קצת חילוק בין הג' ראשונות, לז' תחתונות, והוא, כי הג' ראשונות היו יכולות לקבל האור והעצמות שלהם, אבל השבעה תחתונות, לא היו יכולות לקבל האור שלהם, לפי שהאור היורד מלמעלה, היה שיעור מספיק לצורך פרצוף אחד שלם, ואמנם עתה שהיו נקודות קטנות בלבד, ולא היו בבחינת פרצוף שלם, לא היה בהם יכולת לקבל האור רב ההוא, ולכן נשברו הכלים ההם כנודע. ואמנם עם כ"ז, בכל העשר נקודות היה בהם חסרון, כמו שנבאר בדרך קצרה, והענין הוא, כי הנה אז קודם התקון, לא היתה אהבה בין הי"ס, אלא בחי' יראה בלבד, והיה לכל ספירה וספירה שני מיני בחי' יראה, כיצד: הנה החכמה היתה לה יראה מלעלות אל הכתר שהיא עליונה ממנה. גם יראה שנית, מלירד למטה אל הבינה, שהיא תחתונה ממדרגתה. ועל ד"ז בכל הי"ס. גם היה בהם חסרון אחר, והוא כי לא היה ביניהם אחדות ויחוד, אמנם כלם היו נפרדים זו מזו, ואפילו השש קצוות היו נפרדות זו מזו, עם היותם בחי' אחת הנקראת ז"א כנודע. ואחר זמן התיקון, חזרו ונתייחדו, גם נמשכה אהבה ביניהם, כמו שיתבאר.