תוכן

שאלות:
א. בענין הנרנח"י, שבעולם עשיה, שנותן הסבר לאלו הנרנח"י דעשיה, צריכים לתת, הסברה על נרנח"י דיצירה ובריאה.
ב. אם צריכים לקיים את המצות על דרך הפשוט, כשרז"ל למה תוקעין, רחמנא אמר תוקעין. אם כן מהו שאנו חוזרים אחר ספרים, שמפרשים ענין טעמי המצות?
תשובות:
א. אאמו"ר זצ"ל אמר, שצריכים ללמוד כוונת המצות של האריז"ל. וזה כדאי שהאדם ידע, שיש משהו בכל מצוה ומצוה, ומבקש שה' יאיר עיניו ויגלה לו טעמי תורה וטעמי מצות. אבל הוא מצדו עצמו מוכן לעבוד את ה' על דרך הפשוט ביותר.
וזהו בחינת יהיב חכמתא לחכימין, מטעם שהאדם לכלי הוא צריך, היינו שיהיה מורגש בו כח קליטה לחכמה, וכל הידיעות שלומד אינם אלא להגדיל את הכלי, היינו שיהיה לו צורך לזה והוא מותר. אבל כשהוא מתחיל להרגיל את עצמו על דרך הפשוט, אזי כבר אינו מאמין, שיש בה סודות נוראים, שכדאי לו להתקרב להמלך, שהמלך יתן לו את ההשגה.
והשגה הוא צריך לא מטעם, שאם ידע הטעמים, אזי הוא יתן יותר עבודה. נמצא שחסר לו בחינת סיוע וד"ל. אלא מטעם שמאן דלא ידע צוויה דמאריה איך יעבוד ליה. שפירושו הוא, שאז הוא ידע מהו ואיך לעבוד לה'. ואם אין לו הדעת, הוא גם כן בשמחה, בזה שעכ"פ יש לו הזכיה מה שנתנו לו את האמצעים, שישמש את המלך כעבד פשוט בלי שום הבנה. נמצא בזה, שרוצה להשיג את טעמי התורה, שהוא רק כדי שידע איך לעבוד לה'.
וכל הטעמים שאמרו מהו שלומדים מפי ספרים, שאומרים שלא להשתמש בזה הוא מטעם, שיהיה רצון והשתוקקות שהשי"ת יגלה את הרזי תורה. מה שאין כן אם כבר מבין את הטעמים, כבר אין לו צורך לה', שישפיע לו. והעיקר הוא הכלי, היינו ההשתוקקות להדבר. נמצא, בזה שהוא לומד טעמים וסברות, היינו מגדיל את הצורך להבין ולהשיג, אבל השגה צריך להיות מאת ה'. ואם לא ילמוד, לא יהיה לו הצורך, וזה ענין יהיב חכמתא לחכימין.