תוכן

כ"א אייר ירושלים
קודם יצירת הולד מכריזין על הטיפה, תהיה טיפש תהיה חכם וכו' אבל צדיק ורשע לא קאמר.
וצריך להבין, הלא זה כלל שאי אפשר לטיפש שיהיה צדיק, כמ"ש אין חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, וכל שכן זה ששוטה כל ימיו, איך אפשר לו עוד להיות לו בחירה, כיון שנגזר עליו להיות טיפש.
וכאן צריך לומר מש"א, ראיתי בני עליה והם מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור. וצ"ל מילת "מועטין" משמע כאן שהם מתמעטין והולכין, נמצא שע"י השתילה הם מתרבין, שמלת מועטין הוא הוה, וצ"ל איך מתרבין ע"י השתילה בכל דור. והוא כך הענין טיפש וחכם הוא בבחי' הכנה. ז"א שיש בן אדם שנולד תיכף עם רצון חזק ולב רחב ומוח חריף, שהוא ע"ד יהיב חכמתא לחכימין, שמה שאנו קוראין אותו הוא מפני שהוא מוכשר ועומד לקבלת חכמתו ית'. וכמו כן יש בחי' טיפש ז"א שכוונתו היא רק בענינים לצרכי עצמו, ובבחי' השפעה לזולתו אין לו מושג. ואיך אפשר זה שיהא מוכשר להיות צדיק. א"כ הלא אין כבר בחירה מ"מ צדיק ורשע לא קאמר, ז"א שיש בחירה וזה תלוי בהמאמר דראיתי בני עליה והם מועטין. דבני עליה היינו ע"ד הנ"ל, שיהיו מוכשרים ועובדים לדביקותו ית' הם מועטים ולכן שתלן בכל דור ודור.
לכן כבר יש בחירה ביד הטיפש ללכת ולהתדבק א"ע בהצדיקי הדור וע"י זה הוא מוסיף כח והכשרה להיות מוכן לקבל עליו בחי' עבודתו ית' וממילא הוא גם כן נעשה מצדיקי הדור. נמצא שעל ידי ששתלן בכל דור ודור יש כבר עצה להטיפשים, משא"כ אם היו כל בני עליה בדור אחד לא היה באפשר להתרבות צדיקים שלא היתה שום עצה לטיפשים איך שיוכלו לעלות למדרגת צדיקים. נמצא דוקא שע"י ששתלן בכל דור ודור ע"י זה מתרבין הצדיקים. נמצא שהבחירה היא ללכת ולהתדבק אל צדיקי הדור. כי לולא זה אין אפשר במציאות, כי תורתו נעשה לו סם המות. כי זה ידוע כי בב' אנשים שעומדים זה כנגד זה הימין של חבירו הוא כנגד שמאלו וכן להיפך. נמצא כשיש שני דרכים דרך ימין ודרך שמאל, ימין נקראת דרך הצדיקים שכל ענינם הוא רק להשפיע, ודרך שמאל היא של רשעיםשכל ענינם הוא אך לעצמם, כיבחייהם נק' מתים, משום שהוא ההיפך מחיי החיים.
נמצא לפי זה כי בזמן שהאדם עדיין לא זכה לדביקותו ית', נמצא שהם שנים, ואז כשהאדם לומד תורה, ע"ד הימין - הוא כנגד שמאלו של הקב"ה, נמצא שתורתו נעשה לו סם המות, משום שלומד כל התורה עמ"נ שתלביש את גופו, ז"א שהתורה שלו תגדיל את בחי' גופו. נמצא שנעשית לו סם המות.
משא"כ כשנעשה דבוק בו ית', נמצא שהוא נתאחד באחדותו, ממילא הימין שלו הוא ימין של הקב"ה, נמצא שגופו הוא רק לבוש לנשמתו.
וההכר הוא, כי בזמן שעוסק בעסקי גופו אזי הוא רואה שלא יותר מכפי שצריך לבחי' נשמתו, ובזמן שיש יתרון אז הוא נדמה בעיניו כמו לבוש שהוא ארוך ורחב יותר מדי אלא שהוא מדקדק בדקדוק מיוחד שלא יהיה יותר.
אבל לבוא לדבקותו ית' הוא, לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול.
לכן לצדיק הדור צריכים, שע"י שמתדבקים ברב אמיתי, וכל רצונו הוא אך לעשות מעשים המוצאים חן בעיני רבו, ז"א לשנוא מה שרבו שונא, ולאהוב מה שרבו אוהב, אזי הוא יכול ללמוד תורה שלא תהא לו סם המות.
וז"ע שעמד ושתלן בכל דור ודור, בכדי שע"י שבוחרים להתדבק בבני עליה.
ואל יקשה בעיניך למה צריכין כל הטיפשים בעולם, הלא היה יכול להיות שכלם חכמים, אלא שגם הם צריכים להיות מטעם שהם הנושאים את הרצון לקבל שהם נצרכים ע"ד, "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר". שהם נעשו אפר תחת כפות רגלי הצדיקים, שעל ידי זה יש ההיכר לצדיקים שיהיו יכולים לתת שבח והודאה איך שהשי"ת קירב אותם.
וזה צריכים ג"כ להיות בקומה כמו הדברים הגדולים שגם בקומת הגוף כמו שצריך להיות, חשוב בעיניו שלא יחסר לו ח"ו את ראיית העינים כך צריך להיות אצלו לשמור את הדברים הנמוכים שלו דהיינו הקיבה והבני מעיים כי הכל צריך להיות בקומה.
ובזה תבין מ"ש, שישראל אומרים "השיבנו". והקב"ה אומר: "שובו אלי ואשובה אליכם".
ומה התשובה ע"ז שהוא פשוט. דהנה בזמן שהאדם בבחי' העליה, שהוא דבוק אז הוא צועק השיבנו. מה שאין כן בבחי' הירידה אזי הוא בורח מעבדות השי"ת ואינו צועק השיבנו כי אינו רוצה. ואזי הקב"ה צועק שובה אלי, וזה פירוש, "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויבך". שהיה אז בזמן הנסיעה בעבודת ה', אז משה רבנו ע"ה אמר קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאך מפניך. מה שאין כן בזמן החניה מעבודת ה', ז"א בזמן העמידה מעבדות אז "ובנחה יאמר - שובה ה'", וז"ע מ"ב מסעות שהם ענין עליות ירידות לזה צריכים רב אמיתי שהוא יאמר לו, קומה או שובה.
וזה ענין, "וזכרת את כל הדרך וכו' לדעת את אשר בלבבך, התשמור מצוותיו אם לא". התשמור מצוותיו, הוא שובה. אם לא, הוא בחינת קומה. וצריכים שני הבחינות. צריכין להכיר תמיד, ואת שניהם מאיר הרב.