חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

הצורך בצמצום

תוכן

חסד שבנצח תר"ף

דבר הצמצום היה לגלות שמותיו יתברך לנבראים[1], שבהיות הנברא משתוקק לחזור לשורשו, הוא מסתייע הרבה על ידי הזכרת שמותיו יתברך. אבל מקודם, כשהיה מושפע מאין סוף, לא יתכן להזכיר שום שם וכינוי, זולת שם 'אחד'[2] בסוד 'והיו לאחדים בידו' (ע"פ יחזקאל לז, יז). כי בכל מקום שנתן עיניו היה רואה אחדותו ית', ולא שום שם וכינוי, וגם לא היה חסר להנברא כלום כיון שעמד בסוד זה, כי כל החסרונות הם רק הכנה לזה האור.

ובזה שהמשיך הפעולה חוץ הימנו (סוד פעולה הוא גילוי שכל הפועל, ובורא ומתקן את הנבראים), נתן מקום פנוי[3] להנברא, שהיה הנברא מצרף אותן האותיות שנתפזרו[4], שהוא הולך בכח עבודתו ומצרפם לאט לאט לרגל המלאכה[5] לתיבות, והתיבות למאמרים שלימים, ואז מתחדש על אותן התיבות שצירף אור אין סוף ב"ה, כטרם הבריאה.

וצריך לידע, שהגם שלאחר הצמצום כל פועל הוא פועל מוגבל, אבל הפעולה עצמה אין לה שום גבול, כי אין לפעולה שום יחס עם חוקי הגבול שנתחדש, כי כל אור שבעולם הוא נמשך מאין סוף ב"ה, כי אין אור אחר בעולם, ואם כן הוא בלי גבול[6]. אלא הפועל צריך להיות דבוק בפועל המוגבל, כי חוק נתן ולא יעבור, דהיינו, שאין רשות להרהר דרך ומבוא הפעולה, שזה סוד 'הגבל את ההר וקדשתו' (שמות יט, כג), והבן. וזה מברר שאין עיקר פעולת התחתון אלא לקבל פני פועל מוגבל, ומשמה ממשיך כחות מאין סוף ואין תכלית, ודו"ק.

ובזה תבין סוד הציץ שהיה על מצח אהרון הכהן, והיה חקוק עליו פתוחי חֹתָּם[7] קודש להוי' (שמות כח, לו), שענינו הוא הזכרה קדושה, אשר בלעדי החקיקה זו סוד פועל מוגבל, לא היה שום מציאות לעבודה לשרת את פני הוי' ולעשות נחת רוח לפניו, ולכן נקרא[8] 'נזר הקדש' (שמות כט, ו), סוד כתר כהונה לעמוד לשרת לפני הוי', 'והיה על מצחו תמיד' (שמות כח, לח), והבן.

וזה סוד 'פתוחי חתם'. כי סוד גופו של חותם הוא מפני הזיוף שלא יבא כנעני בבית הוי' צבאות[9], אבל צריך לפתח החותם בעד בית ישראל הנאמנים, ובכח הציץ הנ"ל נפתח להרווחה.

*

הנה דרך המאציל היה לאט לאט כדרך מחשבות בני אדם, שזה סוד שנברא העולם בעשרה מאמרות ליתן שכר טוב וכו'[10]. ולכן מתחילה כאשר פעל בספירותיו בדרך השלילה[11], לא היה עוד שלימות להנברא, מפני שכל אור [שבא] להתישב בנברא צריך שני בחינות: א' להולדה, וב' לקיום, פירוש, שהעילה צריך להשראה תמידית מעילתו לקיימהו. ובסוד העולם הנ"ל לא היה הנברא מוכן לבחינת המשכת שפע לקימהו[12], וזה שפעל בהצמצום שבסודו יורש הנברא בחינת בית קיבול תמידי להמשכת שפע.

וזה סוד דור המבול שלא היו כדאים לינק מסוד הצמצום[13], על כן אמרו 'מה שד-י כי נעבדנו ומה נועיל לא-ל כי נפגע בו' (ע"פ איוב כא, טו; עי' בראשית רבה לח, ו). מה שאין כן בני ישראל, בכח התורה, השורש שורה עליהם על פי הגבול הנ"ל ומשפיע להם שפע תמיד. וזה סוד 'בארצם משנה יירשו' (ישעיה סא, ז), סוד חידוש במציאות, דהיינו 'המחדש בכל יום תמיד' וגו' (מתוך ברכת יוצר אור), וסוד חידוש בהשפעה, שזה שהשורש שורה עליהם ונותן להם קיום תמידי.



[1] עץ חיים שער א' ענף ב. ועי' במאמר מבוא אות כב ובהערה לג שם בעניינם של השמות הקדושים.

[2] עי' מאמר מבוא אות יג ובהערה יזשם, בענין שטרם הצמצום היה שמו אחד.

[3] בתע"ס חלק א' לוח התשובות מד: "'מקום פנוי' הוא מקום המוכן לקבל תיקונים ושלימות".

[4] עי' בזה במאמר טז ובמאמרי הסולם ב' מאמר ס' אשר האדם והבנותיו דומים למסדר אותיות בבית הדפוס, והמה אותיות שנפזרו בעת בריאת העולם.

[5] רומז לכתוב (בראשית לג, יד) "ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה".

[6] עי' תע"ס חלק א' פ"ב או"פ ב: "האור העליון אינו פוסק מלהאיר לנאצלים אפילו לרגע, ואינו נופל ח"ו תחת המקרה והחידוש, אלא שהוא במצב המנוחה המוחלטת, וכל ענין הצמצום והסתלקות האור האמורים כאן, אינם אמורים אלא רק בערך התפעלותו וקבלתו של הכלי".

[7] עי' שמות כח, יא ברש"י שמבאר פשוטו: "פתוחי חותם - ...חרוצות האותיות בתוכן, כמו שחורצים חותמי טבעות, שהם לחתום אגרות, כתב ניכר ומפורש".

[8] הציץ.

[9] ע"פ זכריה יד, כא: "ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות".

[10] אבות ה, א: "בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות". ועי' בתע"ס חלק ד' פרק א' או"פ ד' שמבאר מאמר חז"ל זה על ענין הצמצום.

[11] מתבאר במאמר הבא ד"ה תמונה הב', שהכוונה לסילוק אורו ית', מה שגרם למציאות נברא. אמנם בזה עדיין אין אפשרות לקיום הנברא.

[12] טעם לכך עי' במאמר מבוא אותיות יט-כ.

[13] מבואר באופנים שונים לכאורה במאמרים יט וכא.