תוכן

העתיד של האדם תלוי וקשור בהודיה על העבר. זהו ידוע "שרם ה' ושפל יראה", היינו השפל יכול לראות את הרוממות. כי בכדי להשיג רוממות, צריך להשיג מקודם החשיבות שבדבר, שנק' יקר. שעד כמה שיש לו יקר בהדבר כך הוא מכיר את רוממותו שבדבר, ושיעור הזה מתפעל, והתפעלות מהדבר מביאה לו כל ההרגשים. ולפי ערך שמכיר בהדבר כך נולדת השמחה.
ולכן אם הוא מכיר את שפלותו, שאין הוא יותר יחסן מכל בני גילו, שלא נותנין להם כח לעבוד אפילו בפשטי פשיטיות, היינו שלא בכוונה ושלא לשמה, והכנה דהכנה דשלא לשמה, אפילו בהתלבשות דקדושה הכי שאפשרי להיות, לא נותנים להם לעבוד ולו נותנים, לכן הוא צריך לשמוח וליתן שבח והודיה על זה. ואז הוא מרגיש בעבדות זו איזו התרוממות, ועל ידי השבח והודיה שנותנין על זה, מתרחב ההרגשות ומתפעל מכל נקודה ונקודה של עבדות, ומכיר את העבדות של מי הוא עובד, ואז הוא עולה מעלה מעלה. שזה סוד, "מודה אני לפניך וכו' על כל החסד אשר עשית עמדי", ועל ידי זה תיכף אני יכול ליתן הודאה שאני בטוח עליו, ואני אומר תיכף, "ואשר אתה עתיד לעשות עמי".