תוכן

פרשת שקלים תשמ"ח

א)העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' וכו'. [שמות ל' טו']
ענין עשיר ועני, היינו עני בדעת או להיפך. ענין שקל הוא בחינת מאזנים, שהוא אבני למשקל בה. היינו שהאדם צריך לשקול בנפשו, באיזה דרך הוא נמצא. שהוא צריך לידע, שהוא תמיד בבחי' מחצה על מחצה. כשרז"ל (קידושין מ:), לעולם יראה אדם א"ע חציו חייב וכו'. ואל יחשוב האדם שיש מי שהוא עשיר, היינו שיש לו יותר תורה ומעשים טובים, אזי כבר אינו בבחי' מחצה. אלא ע"ד (סוכה נב.) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.
נמצא לפי"ז, בין עשיר ובין עני, יכולים לשקול בעצמם את דרך הטוב והרע. ולשקול, היינו להכריע לתת את תרומת ה'. שהוא ע"ד משל, מי שנכנס בחנות מכולת, והסוחר שוקל סחורה. ואם יש הרבה קונים בחנות, אזי כל אחד חושב שהסוחר שקל בשבילו.
כמ"כ כאן, הס"א רוצה שישקול בשבילה והקדושה בשבילה. ולזה אמר הפסוק "לתת את תרומת ה'", היינו ששוקל לצורך ה'.
וענין מחצה הוא ענין חסרון, שה"ס הכלי, כי אין לך אור בלי כלי. לכן הכלי והאור נחשבין לבחי' אחת. והאור הוא חצי והכלי הוא חצי. ומשניהם נעשה בחי' אמת, היינו מהחסרון ומהגילוי. וזה שאמר מחצית השקל, היינו שהאדם יראה שיהיה לו בחי' מחצה, היינו בחי' חסרון. וגם שיהי' מוכשר לקבל את המילוי. היינו שגם את החסרון צריך להיות שיהיה מוכשר לקבל.