תוכן

עד עתה היתה העבודה רק בפרטיות, היינו לתיקון נשמתו עצמו, אבל עכשיו, מסוגל הזמן לעבוד בתיקון בכלל, לתיקון השכינה הק'.
וידוע שהשכינה הק' פנימיותה היא נשמת ישראל, וחיצוניותה היא ע' האומות. ושכינתא שכיבת בעפרא, והמובן הוא בפשטות, כי צער גדול ועלבון נורא הוא עתה, שישנם כעת רשעים קבורים, הממלאים שחוק פיהם על ה' ועל תורתו הק', ועוברים בשאט נפש על מצות התורה. ושכינה הק' אומרת קלני מראשי קלני מזרועי.
ואם שבתיקון הפרט אסור היה לו להוציא ראשו החוצה, אבל בתיקון הכלל הוא להיפך - להסתכל על העולם ולראות את שפלותם, ולהתפלל לפני ה' שיגולה כבוד מלכותו על פני העולם, וימלוך על כל העולם כולו בכבודו ובתועפות עוזו, ולא יזבחו עוד לשעירים, ויעורר רחמי שמים עליהם שיפתח את עיניהם, לראות את האור הבהיר הוא בשחקים.
והעיקר שיתעורר רחמיו עליו (נכתב בצד הדף: כי הרחמים הוא בחי' השינוי שבינו ולבינם שמצייר בדמיונו כמה רחמנות היה עליו כשח"ו היה נמצא בדחקות זו או במחלה זו ומזה מתעורר רגש הלב, לרחם על חברו תמיד גם כן) כי מבלעדי זאת, תתעורר בו בהאדם רק קנאות נפרזה, אשר הוא דבר גופני פשוט, אלא שצריך לקנות טבע שני שהוא ע"י ההרגל שירגיל את עצמו לעורר עליהם רחמים, כי רחמנות גדולה עליהם, ואין הם חייבים כלל במה שנהפכו לאנשים אחרים. כי הכל נמשך מגודל הסתרת פנים. ויקח משל ממנו בעצמו, כי הוא אף שנולד בתוך משפחה מיוחסת בישראל, והיה לו חינוך טוב והגון, וגם הסביבה הטובה השפיעה עליו מטובה, ובכל זאת כמה מן הקושיות יש בו לעבודת השי"ת. ומכל שכן אלו האנשים אשר נולדו במשפחות ירודות, והחינוך היה שלא כהוגן, והסביבה לא מטוהרה, אשר זאת השפיעה עליהם מרעתם וירדו לדיוטא התחתונה.
ולכן צריך להתפלל לפני הקב"ה את התפילה הנוראה: "מלוך על כל העולם כלו בכבודך". ושיבנה את ירושלים – בונה ירושלים היא בחי' בינה. וכמו"ש שדרשו חז"ל: "ויבן את הצלע" - מלמד שניתנה לה בינה יתירה. ותפילה זו מסוגלת מאד, כי אף שיהיה בין אנשים ומתעסק בדברים בטלים, יצייר לפני עיניו את התפילה הזאת, ואל יפסיקוהו עוברי דרכים.
ותפילה זו של "מלוך", שהיא גילוי אלקותו ית"ש, לא תסתור לעבודתו שהיא רק באמונה פשוטה למעלה מן הדעת. כי ענין לית מחשבה תפיסא ביה כלל, אינו דבר גשמי, כי אם למעלה מכל דעת, עמום מכל עמום, סתום מכל סתום. וכולל כל ההפכיות, ואין לעשות לו שום גדר וגבול. והגבול הוא לומר ח"ו מבלתי יכולת ה', כי השי"ת הוא כל יכול. ואם יכל לתת סיפוק לדעת האנושי להכיר את רעהו, אף שלא רואה בו רק את עורו שעל בשרו, והמעשים היוצאים ממנו, מכל שכן שיכל לתת סיפוק להאנשים שיחול עליהם אור ה', וגילוי אלקותו, יהיה איך שיהיה, וגודל מעשה ה' הלא נורא הוא, ופעולותיו הכבירות הננו רואים בכל מקום ובכל זמן. ולכן אור ה' יכול לשרות עליהם, עד שכולם יכירו וידעו את ה', ויהיה למלך על כל הארץ, והוא אחד ושמו אחד.