תוכן
כא) ועתה נבאר ב' התיקונים העיקרים הבאים אל הפרצוף בעת העיבור, המובאים לעיל (דף תתקנ"ח
אות ו' ד"ה ועם). שתיקון הא' הוא לטהר את הניצוצין מבחינת העירוב דה"ת בהם, שעירוב זה גרם שביה"כ כמ"ש שם באורך ע"ש. ותיקון הב' הוא לשתף מדת הרחמים בדין, לחבר הה"ת בה"ר, ע"ש. והנה תיקון הא' נעשה ע"י הארת אבא, בסוד ל"ב נתיבות החכמה. כי הארת אבא מכה באלו הניצוצין, שהם ש"ך, דהיינו על פי מה שכבר נתחלקו כן בזמן שביה"כ לשמנה מלכים שבכל אחד מהם ד' בחינות וכל בחינה כלולה מעשר, כדברי הרב לעיל (דף תתע"ג
אות י"ד). אשר עתה לעת העיבור, חוזר הארת אבא ומכה בהם, ומתוך שהוא מאיר רק לט"ר שבכל נתיב ונתיב, ולא למלכות שבהם, נמצא בזה שדוחה המלכיות שבהם למטה בסוד פסולת. ומלכיות אלו הם הה"ת שנתערבה בכל הבחינות של המלכים, והיתה משמשת שם בלי מסך, כנ"ל
באות ו'. והנה ע"י הכאה הנ"ל, יורדת בחי' מלכות זו למטה, ולא נשאר רק בחינת ה"ת דהתלבשות לבד, שהיא ראויה להצטרף עם עביות של בחינת הט"ר. והנה עתה נבחן שאבא בירר רק רפ"ח ניצוצין לבד, ול"ב מהם, שהם בחינות עירוב דה"ת דעביות הוריד משם בסוד פסולת כנ"ל. [
1,
2]
ורפ"ח ניצוצין הנקיים האלו, מאיר אותם באמא, בסוד נ' שערי בינה שלה, ששם בחינת הקשר דב' ההין, כדי למתק מדת הדין דה"ת במדת הרחמים דה"ר. וכבר ידעת שז"ס נ' שערי בינה. וז"ס הציור של העיבור שאינו מצטייר באבא, זולת באמא, כנודע. כי אבא אין לו זה השורש של ה"ת בעינים, ואדרבא הארת אבא מוריד הה"ת מעינים, כנ"ל. וע"כ אין אלו ההארות דה"ג באות אל העובר, זולת ע"י אמא לבד. הרי שתיקון הא', להוריד הה"ת דעביות מש"ך הניצוצין, אינו נעשה זולת ע"י אבא, שהוא בחינת הארת חכמה, שעליו נעשה הצמצום. וע"כ עי"ז שה"ת דעביות אין לה כח לקבל ממנו, מחמת כח הצמצום שבה, ע"כ היא מתפרדת ונופלת למטה בסוד פסולת, כנ"ל. אבל ע"י הארת אמא שהיא אור החסדים, אין הפרדה הזאת יכולה להעשות, כי כלפי אור החסדים לא היה מעולם שום צמצום, כנודע. ולכן גם הה"ת דעביות יכולה לקבל הארה ממנה, ולא היתה מתפרדת משם לעולם. וע"כ רק להארת אבא צריכים, שממנו אינה יכולה לקבל כלום, והבן. אמנם בחינת הקשר של ה"ת בעינים הוא להיפך, שרק מאמא אפשר לקבל הקשר הזה, להיותה בעצמה נ' שערי בינה, ולא מאבא, כי אבא אין לו שום חיבור בענין זה, כמבואר.
