תוכן

יח) וזה אמרו "כי שער המ"ב העליון שהוא הכתר שבה, כלול באבא, נמצא כי נשארים מ"א לבד באמא וג"מ באבא". וזה סובב על אמא עלאה עצמה, כי אע"פ שהיא בחינת ג"ר, והיא בחינת שם מ"ב דג"ר, מ"מ אינה נחשבת לג"ר, רק מצד עצמה, להיותה בסוד כי חפץ חסד הוא, שאין בה חפץ כלל אל הארת חכמה, כנ"ל. אכן מצד הארת חכמה בכלל, הנה גם היא נחשבת כמו שחסרה ג"ר. וז"ש ששער המ"ב שבה, שהוא כתר שבה, כלול באבא". רצונו לומר, כי רק אבא יש לו בחינת ג"ר דחכמה בשלימות, משום שהוא מקבל מבחינתו שכנגדו דע"ב דא"ק, אשר ה"ת עדיין לא התחילה שם, כי ראשית התחלתה היא בס"ג דא"ק. וע"כ אין ה"ת שתחת מו"ס שולטת על אבא, וע"כ יש לו הארת הכתר בשלימות. אמנם אמא, שהיא מקבלת מבחינה שכנגדה מס"ג דא"ק, שכבר הה"ת נשרשת שם, ע"כ נבחן שעיקר הכתר וג"ר דאמא כלול באבא, שהוא נקי לגמרי מה"ת. וכבר ידעת שאפילו טפת הזווג הנמשכת מאבא, מורידה הה"ת בכל מקום, שהוא ג"כ מטעם הנ"ל. וזה שאומר "נמצא כי נשארים מ"א באמא, וג"מ באבא". כלומר, שאותו חצי פרצוף העליון החסר לבינה עלאה מיחס דהארת חכמה, הנה הוא כלול בשם מ"ב דאבא, וע"כ נבחן אבא שיש בו מ"ג שערים, כלומר שכלול מכתר דאמא. ואמא נחשבת שחסר לה שער העליון דמ"ב שערים, דהיינו מחצית הפרצוף העליון שלה, שהוא ג"ר שלה מצד אור חכמה, כנ"ל. וע"כ אין לה אלא מ"א שערים. [1]
וזה אמרו "כי הבינה נקרא אם משום כי חסר ממנה הכתר". פירוש : כי כל ענין החסרון הזה, שנכללת הה"ת בעינים בסוד שיתוף מדת הרחמים בדין, הנה זה היה בסוד מ"ש בזוהר דאבא הוציא אמא לחוץ אודות בנה. כנ"ל בדברי הרב (דף תתפ"ב אות ל"ב ול"ג). ועל ענין זה מרמז גם כאן, במה שאומר שבינה נקרא אם, מחמת החסרון של שער המ"ב שלה, שהוא מכח עלית ה"ת בעינים ויציאתה לבר מראש דא"א, כנ"ל. וכל זה היה, כדי לתקן את זו"ן בסוד העיבור, ולהכליל גם אותו בסוד ה"ת בעינים, שמכאן היסוד לכל המוחין דגדלות של ז"א, כנ"ל בדברי הרב (דף תתפ"ג אות ל"ג עש"ה) "כי אי אפשר להתהוות שום מוח עד שתצא הבינה לחוץ". [2]