תוכן

טז) ועתה תבין היטב, סוד החמשים שערי בינה. כי המה נמשכים מכח ה"ג מנצפ"ך הנ"ל, והוא מבחינת הרושם דה"ת שבחזה דאמא עלאה, שה"ס הפרסא שבגוי מעוהי דאמא, החוצה את הפרצוף דאמא עלאה לב' פרצופים ג"ר וז"ת, שהם ס' ום' הנקראים פנים ואחורים, כנ"ל. ונודע כי רק הבינה נחלקה לב' פרצופים, ולא שום ספירה אחרת. ונתבאר לעיל באות י"א, שהוא משום דה"ת שהשאירה הרשם שלה מקרום שתחת המו"ס, והוציאה הבינה לחוץ מהראש לבחינת ז"ת שהם זו"ן, הנה יציאה זו אינו פוגמת כלל את ג"ר דבינה, אלא את ז"ת דבינה שהם בחינת אחורים שלה שמחזה ולמטה. ונמצאים ע"כ הע"ס דבינה, שנחלקים לב' פרצופים נפרדים זה מזה, כמרחק מפרצוף דג"ר לפרצוף דזו"ן. ומתוך שכללות כל הפרצוף ג"ר וז"ת דבינה נבחנים למאה ספירות, ע"כ אחר שנחלקו לשנים, ג"ר לפרצוף בינה עלאה וז"ת לפרצוף התבונה, הנה הם נבחנים, לחמשים חמשים. כי הבינה נבחנת רק חצי פרצוף, שבו חמשים ספירות. וכן התבונה נבחנת לחצי פרצוף התחתון, שיש בו רק חמשים ספירות. ואע"פ שמזמן הגדלות, כבר הבינה עלאה החזירה אח"פ שלה, ויש לה ע"ס שלימות. מ"מ נחשבת עוד לחצי פרצוף, מטעם הנ"ל, כי הרושם דה"ת מבחינת הקטנות, אינו זז ממקומו גם בעת הגדלות. וע"כ אח"פ החדשים אינם משלימים אותם לגמרי שתהיה עמהם לפרצוף שלם, משום הה"ת שבחזה שלה, כנ"ל. [1]