תוכן

טו) ומ"ש הרב שאחורים דאו"א הם פנים לישסו"ת. הענין הוא, כי ענין זה של עלית הה"ת בעינים, אע"פ שהוא בחינת גבורות המוציא את אח"פ מהמדרגה, והפרצוף נשאר משום זה בקטנות ובחוסר ג"ר דאורות, מ"מ כיון שכל עיקר תיקון העולם בשכר ועונש, וכל מתן שכר של הצדיקים מתחיל משם. בסוד שאמרו ז"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות וכו' כנ"ל (דף רי"א או"פ ד' ד"ה וזה שהשמיעו, עיין שם), ע"כ נחשב זה להארה גדולה, כי הוא סוד השיתוף דמדת הרחמים בדין. וע"כ נבחן אלו הגבורות עצמן דעלית ה"ת בעינים, לבחינת הארה גדולה. וע"כ אומר, שפנים דישסו"ת אלו, הם עתה אלו אחורים הנ"ל, כי הם הארה אמיתיות, אלא שהם מבחינת קטנות.
וכן דרכו של הרב לכנות את ענין הקשר של עלית ה"ת לעינים בשם הארה של הגבורות, וענין הורדת ה"ת מעינים והחזרת אח"פ אל המדרגה הוא מכנה בשם ביאת עצמות הגבורות אל המדרגה. או בשם הארת המנצפ"ך ועצמות המנצפ"ך. או בשם מנצפ"ך א' ומנצפ"ך ב'. כי עלית ה"ת לעינים שהפרצוף מקבל מן העליון שלו, נקרא הארת מנצפ"ך, או מנצפ"ך א'. והורדת הה"ת מעינים, ע"י קבלת טפת הזווג דע"ב, נקרא בשם עצמות המנצפ"ך, או מנצפ"ך ב'. וכן בשם גבורות נקבות וגבורות זכרים, עי' לעיל (דף תשנ"ט אות מ', ודף תשפ"ג אות ע"ח, ודף תשצ"ט אות צ"ז, ודף תת"ו אות ק"ג). [1]