תוכן

יד) ודע, כי גם חז"ל שמשו בשמות אלו, (במסכת שבת ק"ד ע"א) "מנצפ"ך צופים אמרום, אלא ששכחום וחזרו ויסדום". פירוש, כי צופים הוא בחינת מוחין וג"ר שבמדרגה. שהוא מלשון ראיה, שפירושו מוחין, כנודע. וז"ש, מנצפ"ך צופים אמרום, כי אע"פ שהם באים במדרגה בשעת גדלות, שהם בחינת נה"י החדשים המוחזרים למדרגה בשעת גדלות, מ"מ אינם חדשים ממש, כי כבר צופים אמרום. כלומר שמתחלתם, מטרם עלית ה"ת בעינים, כבר היו אותם מנצפ"ך מחוברים שמה, כנ"ל. אלא אחר עלית ה"ת בעינים, הנה נפלו אח"פ לחוץ מן המדרגה, ונשכחו מן המדרגה, ועתה בשעת גדלות חזרו ויסדום, וע"כ המה נראים כחדשים. וז"ש שכחום וחזרו ויסדום, והבן. ויש כאן רמז נכבד מאד, אלא שאין כאן המקום להאריך.
ועם זה תבין, ענין הגי' שכתב הרב לעיל, בענין פנים ואחורים דאו"א (תתק"א אות נ"ז, ודף תתק"ב אות נ"ח), שאומר שם שפנים דאו"א הם הוי'ה ואהי'ה דמילוי יודין, שהם ע"ב וקס"א, שעולים בגי' זכור, ואחורים דאו"א הם הריבוע של הוי'ה ואהי'ה דיודין, שהם בגימטריא תשכ"ח, עש"ה. כי מחזה ולמטה הם בחי' אחורים דאו"א, משום הרושם דה"ת בעינים הנשאר בחזה, כנ"ל. וע"כ נמצאים בחינות ישסו"ת המלבישים שם מחזה ולמטה, שהם בחסר ג"ר, כי אין בהם אלא מאחורים דאו"א, דהיינו מבחינת הקטנות שלהם, מעת היות גו"ע שלהם חסרים מאח"פ. ולפיכך נבחנים שמות דישסו"ת בבחינת הריבוע דשמות הוי'ה ואהי'ה דיודין שבאו"א, כי כל ריבוע מורה על קטנות ואחורים. וכיון שאין בישסו"ת אלא גו"ע, נבחנים אח"פ החסרים שלהם, שהם בבחינת שכחה מן ישסו"ת, שז"ס הגימטריא תשכח. אמנם אח"כ, כשמשיגים הגדלות שלהם, דהיינו אחר שמשיגים טפת הזווג דאו"א עלאין, המורידה הה"ת מעינים שלהם ואח"פ דישסו"ת חזרו ונתיסדו בהם, אז הם משיגים הפנים דאו"א, שהם הוי'ה ואהי'ה דיודין שבגי' זכו"ר. הרי ממש כלשון חז"ל, שכחום וחזרו ויסדום. [1]