תוכן
יג) ודע כי אלו ג' הטעמים הנ"ל שאמרנו בהתחלקות בינה ותבונה, שהם מכח שתבונה נמצאת למטה מחזה דא"א. ומכח שנמצאת למטה מקרומא דמו"ס. ומכח שנמצאת למטה מפרסא שבגוי מעוהי דאמא עלאה. הנה כל ג' אלו שולטים על התבונה וכל אחד מהם מכה שורשים בפני עצמו כמ"ש במקומו. אמנם כולם הם ענין אחד ממש, שהוא מפאת עלית ה"ת בעינים, שהוציאה אח"פ לחוץ מכל המדרגות, ואע"פ שחזרו ונתחברו בעת הגדלות שלהם, מ"מ נשאר הרושם שלהם. והרושם הזה שנשאר, הן מצד פרצוף הכתר שהוא א"א, והן מצד החכמה שהוא מו"ס, והן מצד הבינה, שהם או"א עלאין, אינו מגביל שום פרצוף מג' הפרצופים הראשונים, אלא רק לישסו"ת לבד, כמו שנתבאר היטב בג' הטעמים הנ"ל. ותדע, שסוד אח"פ אלו שיצאו לחוץ מפאת עלית ה"ת בעינים, ה"ס מנצפ"ך, כלומר שהגבורות האלו השורים על אח"פ, מחמת יציאתם לחוץ, נקראות ה"ג מנצפ"ך. ונקראים כן, להיותם בחינת ה' אותיות דסיום המלות אשר באלפא ביתא. וכיון שאח"פ אלו הם בחינת נה"י, כמ"ש לעיל, שעיקרם הם ע"ס דסיום, ע"כ הם מרומזים באותיות הסיום שבאלפא ביתא. ומתוך שענין עלית ה"ת בעינים מתחיל מפרצוף ס"ג דא"ק, ע"כ ענין ה' גבורות אלו דמנצפ"ך, שהם באים מעלית ה"ת זו, אינם אלא רק באמא לבד. אמנם באבא אינם כלל אלו הה"ג מנצפ"ך, כי אבא מקבל מבחינה שכנגדו בא"ק, שהוא ע"ב דא"ק, שבו אין שום התחלה עוד לעלית ה"ת בעינים. לפיכך, כשיש צורך להראות על הגבורות האלו המיוחדים רק לאמא, מכנים אל הגבורות בשם מנצפ"ך, שמורה על ענין יציאת אח"פ לחוץ, או על ענין חזרתם אל המדרגה. כי בכל מקום שרוצה הרב להראות על ענין השיתוף דה"ר בה"ת, בסוד שיתוף מדת הרחמים בדין, הן מצד הקטנות שבהם, והן אחר זמן הגדלות, הוא מכנה אותם בשם מנצפ"ך, וזכור זה.
