ועם זה תבין סוד העיבור. כי אע"פ שאלו ג' בחינות הנ"ל, דהיינו הרשימו שנשארת באצילות שהוא בחי' אור הזך שבו, והרשימו שירדה עם הכלים לבי"ע דהיינו בחינת אור העב שבו, והכלים עצמם של המדרגה. אשר מכח גו"ע דתחתון בכל ג' הבחינות הנ"ל, הדבוקים באח"פ דעליון בכל ג' הבחינות דאח"פ, הנה הם נמשכים ועולים לאצילות, עם אח"פ הללו, עכ"ז אינם ראוים לזווג עם אור העליון מטרם שיקבלו את תיקונם. כי בצאתם מתוך הקליפות שבבי"ע, הנה הם מעורבים עוד בה"ת, כלומר בבחי' העביות דבחי"ד, שבחי' המסך שלה אין עוד באצילות, כמו שידעת, שאפילו בחינת הכתר דאצילות אין שם אלא בחי"ד דהתלבשות, ולא כלל מבחי"ד דעביות. גם ידעת שעביות זו דה"ת הנ"ל, נתערבה בכל ספירה וספירה של ז' המלכין קדמאין, שזה היה סבת השבירה. וע"כ התיקון הראשון אשר צריכים לתקן, הוא הפרשת העביות דה"ת מניצוצין אלו, דהיינו מבחי' העביות דה"ת, שאין מסך נוהג בה עוד, מזמן הזדככות דגוף דפרצוף הכתר דא"ק, שנעלמה בחינה אחרונה מן המסך, והיא לא חזרה ונתחדשה גם בפרצופי נקודים כמ"ש שם. ומלבד התיקון הגדול האמור, צריכים עוד לתיקון חשוב מאד. שהוא לשתף מדת הדין במדת הרחמים, שה"ס עלית ה"ת בעינים, שב' ההין, ה"ר וה"ת מתחברות יחד, כנודע. אשר זולת השותפות הזו לא היה ענין השכר ועונש מתגלה בעולמות, גם ענין גילוי שמותיו יתברך, שעליו סובבת כל הבריאה, גם אלו לא היה להם מקום להתגלות. ולפיכך מטרם שהניצוצין מקבלים אלו ב' התיקונים הנ"ל, אינם ראוים עוד לשום זווג כלל, והתיקונים האלו הם מקבלים בסוד העיבור.  [3]