תוכן

לב) ועדיין לא נתקנו בתיקון קוים, עד שעלה המסך והרשימות הנכללות בו, אל המאציל, דהיינו למלכות דישסו"ת, שהיא בחינת המאציל של ד' המלכים תנהי"מ. ע"ד שנתבאר לעיל בתיקון קוים דאחורים דאו"א (דף תקנ"ה אות כ"ב ד"ה והנה), עש"ה. וכן הדבר כאן, כי אחר שנשבר גם הכלי דמלכות, והמסך כבר נזדכך מכל בחינות עביות דגוף שבו, הנה אז נבחן שעלה לשורשו למלכות דראש ונכלל בזווג אב"א שנשאר שם. ויצא שם זווג חדש על המסך והרשימות הנכללות בו. ומתוך שבחינה אחרונה נעלמת תמיד ולא נשאר ממנה רק בחינת התלבשות, נמצא כאן שלא נשאר כי אם בחי"ב דהתלבשות ובחי"א דעביות. ולא היה סיפק בידו להעלות מ"ן עד להחזיר הישסו"ת פב"פ, כמ"ש במקומו. וע"כ לא יצא עליו רק זווג דאב"א, וכשהוכרה העביות דגוף שבו, ירד למקומו במקום החזה שבגוף, שהוא בפרק עליון דיסוד, והוציא ע"ס דראש מיסוד ולמעלה, בקומת ז"א ואב"א. אמנם לא היה יכול להתפשט לבחינת ע"ס ממעלה למטה, משום שהוא במצב דאב"א. אמנם הראש הזה תיקן את אחורים דישסו"ת בתיקון קוים. ומאחורים דישסו"ת שנפלו במקום ב"ש ת"ת, נעשה כלי חדש לחצי ת"ת התחתון, ומאחורים דישסו"ת שנפלו למקום נו"ה, נעשו ב' קוים, כי נתחלקו לשנים, שאחורים דישראל סבא נעשה לכלי חדש דנצח בימין, ואחורים דתבונה נעשה לכלי חדש דהוד בשמאל. ואחורים דיסוד ומלכות נכללו בקו האמצע, דהיינו בחצי תחתון דכלי החדש דת"ת. ועתה שנתקנו הכלים החדשים מאחורים דישסו"ת גם מחזה דנקודים ולמטה כנ"ל, אז האורות תנהי"ם המלובשים בהכלים החדשים דאחורים דאו"א עילאין, שהם מחזה דנקודים ולמעלה, ירדו עתה אל הכלים החדשים אשר במקומם, שהם מאחורים דישסו"ת, כל אחד אל הכלי שלו. באופן, שאורות דמלך דב"ש ת"ת התחתון ודמלך יסוד ומלכות, ירדו אל הכלי החדש דחצי ת"ת התחתון, הנעשה בקו האמצעי. ואור דנצח ירד לכלי החדש דנצח. ואור דהוד ירד לכלי החדש דהוד. וכבר ידעת, שהאורות הללו, הם רק רשימות שנשארו מהאורות, כי האורות עצמם נסתלקו לשורשם. [1, 2, 3, 4]