תוכן

לא) ואחר הסתלקות האור גם מכלי המלכות, נגמר נפילת אחורים דישסו"ת, כדברי הרב לעיל (דף תקל"א אות נ"א). ומהותם של אחורים אלו דישסו"ת, הוא בדומה למהות אחורים דאו"א, שנתבאר לעיל (דף תקנ"ב אות ט"ו ע"ש). כן כאן הם ענין מ"ן רשימות דע"ב דגדלות דישסו"ת. שלאחר שביה"כ והזדככות המסך שבהם, נתבטל הזווג שבפה דישסו"ת, שהיה לצורך זו"ן שלו שהם הכלים דב"ש ת"ת תתאין ונהי"מ, וחזרו ישסו"ת אב"א, דהיינו אותו השיעור שקבלו בעת שהיו נכללים בזווג אב"א דאו"א, כנ"ל (דף תקנ"ה אות כ"ג). וכל אלו הזווגים דגדלות שיצאו בישסו"ת עד לכללות ה"ח וה"ג שנתפשט למלכות, כל אלו נבחנים לאחורים דישסו"ת, שנפלו מבחינת ראש דישסו"ת שמחזה ולמעלה, וירדו לבחינת גוף, דהיינו במקום שמחזה ולמטה.
ומקום נפילת אלו אחורים הוא ג"כ כמו באו"א, דהיינו כל אחד למקום הגוף שלו, כנ"ל (דף תקנ"ב אות ט"ו ד"ה גם). ועד"ז גם כאן. הקומה דהסתכלות עיינין נפלה למקום ב"ש ת"ת תתאין. והקומה דגופות דישסו"ת, נפלה למקום המלכים דנו"ה. וכללות ה"ח וה"ג דיסודות דישסו"ת, נפלה למקום מלך היסוד. וקומה דה"ח וה"ג דמלכות דישסו"ת, נפלה למקום מלכות. דהיינו כל בחינת הראש של הקומה, לבחינת הגוף של אותה הקומה.