תוכן

כז) אמנם דבר נפילת מלך הת"ת עדיין צריך לימוד. שהרי ב' מלוכות היו בו, הרחוקות הרבה זו מזו. כי בשליש העליון של הכלי, היה מלוכתו מהתפשטות הכללות דה"ח וה"ג דאו"א עלאין. ובב' שלישים התחתונים של הכלי, היה מלוכתו מהתפשטות ה"ח וה"ג דהסתכלות עיינין דישסו"ת. וא"כ היה צריך להיות בו ב' נפילות לבי"ע בב' מקומות. וכן קשה מאד, איך אפשר שחציו העליון של הכלי ימות ויפול לבי"ע, וחציו התחתון ישאר קיים וימלוך באצילות, ויקבל ההתפשטות דישסו"ת.
והנה לפי שטחיות הלשון שבדברי הרב (דף מקכ"ב אות מ"ה), עוד אפשר לגמוע הדברים בגמיעה אחת ולפרשם, אשר בהסתלקות האור דשליש עליון דת"ת, עדיין לא נשבר ולא מת, אלא רק אחר התפשטות האור דישסו"ת גם בב' שלישים תחתונים. ואחר שגם האור הזה נסתלק, אז נשבר ומת ונפל לכתר דבריאה. אמנם בספר מבוא שערים הדברים מפורשים ביותר, וז"ל שם "וכאשר מת הת"ת והתחיל למות ולהסתלק האור משליש הראשון עד החזה, ירדו כללות הה"ח וה"ג דב' היסודות וב' מלכיות דאו"א עלאין ונגמרו אחוריהם ליפול לגמרי וכו'". הרי במפורש, שעם הסתלקות האור מן שליש עליון דת"ת, התחיל למות החלק הזה. ומלבד זה, איך אפשר שאחר הסתלקות האור משליש עליון דת"ת, ישאר החלק קיים במקומו, כי אז אין מקום כלל להסתלקות, כי אפילו אחר נפילת הכלי גם האור נשאר במקומו, שלא היה לו מקום לירד, כנ"ל בדברי הרב. והגם שהפירוש הוא שהרשימו נשארה במקומו, ולא האור. אכן גם זה היה חידוש גדול שהרשימו דת"ת נשארה בכלי דת"ת, במשונה מכולם, והיה צריך לדבר מזה באיזה מקום. וכן כאן כתב הרב להדיא, (בדף תקכ"ח אות מ"ט), "שאחר שמת שליש עליון דת"ת נפלו שם האחורים דאו"א" ע"ש. הרי שמוכח מכאן שנפל לבריאה ג"כ, ופינה מקומו לאחורים דאו"א. [1 - או"פ]