תוכן

כו) ובזה תבין המובא בכ"מ, שהג"ר דז"א נשארים באמא בעת אצילותו ואינם יוצאים עמו. כי נתבאר לעיל אות ח' כאן, שעולם הנקודים הוא זו"ן הראשון שנתגלה בהעולמות, דהיינו מ"ה וב"ן, כנודע. גם נתבאר שעקרו דמ"ה וב"ן, הוא החיבור שלו עם הבחי"ד (כנ"ל אות ו' [ה'] כאן). והוא נאצל תמיד מן פרצוף ס"ג, שהוא פרצוף הבינה. כי כמו כאן, כן הוא בכל העולמות. כי על כן נקרא הס"ג בשם אמא, להיותה המאציל של הזו"ן דהיינו המ"ה וב"ן.
והנך מוצא במ"ה וב"ן הראשון אשר נאצל מהס"ג דא"ק, שמוכרח לצאת בב' פרצופים. פרצוף ג"ר מפה דס"ג עד הטבור, שאינו כלול בה"ת. ופרצוף ו"ק מטבור ולמטה, הכלול מה"ת, כנ"ל. ופרצוף העליון שלמעלה מטבור, נבלע ונכלל בעקודים דס"ג, משום שאין בו מבחינת הנקודים כלל, דהיינו החיבור עם הה"ת. ורק הפרצוף שמטבור ולמטה נחשב לפרצוף נקודים, דהיינו מ"ה וב"ן. הרי שהג"ר דמ"ה וב"ן נשארים ונבלעים בגוף דאמא, דהיינו הס"ג, ואינם יוצאים עם המ"ה וב"ן, כלומר שאינם מתחברים עמהם כלל, להיותם לגמרי פרצוף נפרד מהם, כנ"ל בדברי הרב, שהאור שמפה עד הטבור נבלע ונכלל בעקודים דס"ג. ונודע שכל הכחות שבעליון מוכרחים להמצא בכל התחתונים ממנו. וע"כ ענין התחלקות המ"ה וב"ן לב' פרצופין ג"ר וו"ק, שנתהווה במ"ה וב"ן הראשון, נוהג בכל הפרצופים דמ"ה וב"ן שמכאן ואילך. אשר הג"ר נשאר דבוק ונבלע בהמאציל שלו דהיינו באמא, והו"ק לבדם יוצאים על שם מ"ה וב"ן.