תוכן
יב)
ובזה תבין המובא תמיד מדברי הרב אשר יסוד דעליון הוא דעת להתחתון, כי כאן הושרש ענין הזה. כי בעת שנה"י דכתר הם למעלה מחו"ב, כדוגמת חולם שממעל לאותיות, הנה יה"ו אלו דחו"ב, נחשבים לבחינת חג"ת דהיינו גוף, ש
י' היא חסד, ו
ה' היא גבורה, ו
ו' היא ת"ת. אבל אחר שנה"י דכתר נתארכו ונתלבשו בהחו"ב, בבחינת קמץ מתחת להאותיות יה"ו, שהחו"ב שבו מחמת זה להראש, נמצאים עתה היה"ו שנעשה לבחינת חכמה בינה דעת שבראש. וה
י' נעשה לחכמה, ו
ה' לבינה, וה
ו' לדעת. ונבחן ע"כ, שהנצח דכתר העלה את החסד דחו"ב לחכמה ע"י התלבשותו בהם, וההוד דכתר, העלה את הגבורה למדרגת בינה, והיסוד דכתר העלה את הת"ת דחו"ב למדרגת דעת. והנך מוצא שע"י התלבשות יסוד דכתר בת"ת דחו"ב, נעשה הת"ת לספירת הדעת. וז"ס, אשר יסוד דעליון נעשה דעת ע"י התלבשות בהתחתון, כמבואר.
וצריך שתדע שיש ב' בחינות של דעת, דעת עליון ודעת תחתון. כי הת"ת דחו"ב הנעשה עתה לבחינת דעת דחו"ב, נקרא דעת עליון, מטעם שאין בהכלים האלו דחו"ב מבחינת ה"ת ולא כלום, רק מבחינת
ה' ראשונה לבד (
כנ"ל באות ט' כאן ד"ה וע"י זה נבין [וע"פ זה תבין]). וע"כ אין לו שום יחס אל הזו"ן, שהם כלולים עם הה"ת (
כנ"ל אות ו' כאן). ותדע שזה הדעת המאיר בכלים שיש בהם התכללות דה"ת, נק' דעת תחתון.
