תוכן

ה) ונודע, שאלו ב' המזלות נעשו לדעת לאו"א, שאין או"א מזדווגים אלא על ידיהם. כמ"ש הרב (בעץ חיים שער ט"ז פרק ו). וצריכים להבין זה, איך אפשר זה שבחינת דיקנא דא"א, הגבוה הרבה מבחינת או"א, ישמש להם לבחינת דעת. והלא נודע, שהדעת הוא בחינה תחתונה המזווג לחו"ב ממטה למעלה, ונחשב תמיד לבחינת ז"ת שלהם. וכאן אומר, שדיקנא דא"א הוא דעת לאו"א, ונמצא הדעת גבוה מהם, שלכאורה הוא תמוה.
והענין הוא, כי יש ב' זווגים באו"א. א', הוא להחיות העולמות, וזווג זה נמשך מקומתם הקבועה, שהוא ס"ג, וזווג זה לא פסיק מהם לעלמין. וב', הוא זווג להולדת נשמות, וזווג זה אינו קבוע בהם, כי הם צריכים לקומת ע"ב, שאי אפשר בהם זווג הזה, זולת בעת שעולים לג"ר דא"א, שאז משיגים קומת ע"ב, וראוים להולדה כנודע. ובזה תבין, כי מ"ש הרב שם, שאין או"א יכולים להזדווג כי אם ע"י מזלא דדיקנא, אין הכוונה על זווגם הקבוע דלא פסיק, דהיינו בהיותם בקומתם הקבועה, אלא הכוונה היא בזווג דהולדת נשמות, שהם עולים אז לג"ר דא"א, וכשהם בבחינת ג"ר דא"א. אז נבחן הדיקנא לדעת שלהם, כי אז הדיקנא משמש להם ממטה למעלה כמו שנוהג בכל הפרצופים.