תוכן
י) גם מובן היטב, ההפרש בין ענין בקיעת יסוד עתיק, האמור אצל יחוד או"א וישסו"ת לפרצוף אחד, ובין בקיעת יסוד דאמא האמור כאן אצל לידת זו"ן. כי בעתיק אומר ש
נבקע לאורכו, שפירושו שנתבטל ממנו אותה בקיעה לרוחב, שיסוד דעתיק ממשיך מפה דא"א, למקום החזה המכסה על חכמה, ונתהפך לבחינת בקיעה לאורך, שפירושו שממשיך הארת חכמה.
וכאן אומר "שנבקע הרחם דרך פיו" וכו', שפירושו שממשיך חסדים, כנ"ל
באות ז'. ומה
שקורא כאן בשם בקיעה, הוא כי אחר שנתחבר אל הרחם הדלת וציר הב' דגדלות, נעשה שם בחי'
ם' סתומה המעכב ושומר על העובר שלא יהיה בו יניקה לחיצונים ולא יפול לחוץ. ובעת לידה, שחזר ונתעורר שם כח הדלת וציר דקטנות ע"י עלית ה"ת לעינים, בסוד כי נהפכו עליה ציריה, אז נפרדו הדלתות זה מזה, שהיא נבחן כמו בקיעה, כמ"ש באורך (לעיל דף תתנ"ז
תשובה ק"נ). וכיון שנעשה שם זווג דאו"א בעביות דבחי"א, המוציאה קומת חג"ת, הרי שנעשה שם בקיעה לרוחב.
[
כמ"ש באורך - עי' גם מד"ה
והענין הוא, כי]
וזהו אמרו "ונבקע הרחם דרך פיו". כלומר, כיון שיסוד הזה דכללות הוא בחינת פה דישסו"ת, שהוא בחי' בקיעה לרוחב, וע"כ נבקע הרחם מבחי' זו.
וזה שממשיך "כיון שיש שם בקיעה ממש הוא נבקע ונרחב". כלומר, כיון שהוא באמת בחי' פה דישסו"ת, שיש שם
בקיעה ממש, שהיא בקיעת הפה, אלא שנעשה לבחינת
ם' סתומה מכח שנעשתה לבחינת יסוד דכללות כנ"ל, ועתה חזרה בחינת הבקיעה דפה למקומה. באופן שז"א נולד ויצא מבחינת הפה דישסו"ת, כמו כל תחתון היוצא דרך פה העליון כנ"ל. והבן היטב כי קצרתי כאן. ויתבאר במקומו באורך.
