תוכן
התגברות הרצון שבבינה, נבחנת לאפשר. ומצד שבא לה זה מהחומר הא', נבחנת, ללא קא מכוין
מד) ו
בחי"ב שהיא בינה, נבחנת אל בחי' 'אפשר ולא קא מכוין'. כי מצד החומר הראשון שלה (
כנ"ל הסת"פ ח"ב אות כ"ט ד"ה וכן, עש"ה), שהוא מלכות דעליון שלה, דהיינו מלכות דחכמה, שקיבלה בתוכה את חידוש הצורה דבחי"ב, דהיינו על ידי ההתגברות שעשתה (כמ"ש היטב לעיל
ח"א פ"א אות נ' ד"ה וטעם, עש"ה), הרי התגברות הרצון הזה נבחן לבחינת 'אפשר'. כלומר, שהיה אפשר לה שלא לעורר את התגברות הרצון הזה. ונבחנת ג"כ לבחינת לא קא מכוין, משום דמלכות דחכמה הוא, והוא מלא מהאור שלה, וע"כ אין התשוקה נגלית בה כנ"ל. ותבין שכל תוספות גילוי הרצון שנעשו בבחי"ב יותר על בחי"א, הוא רק בחינת ה'אפשר', דהיינו התגברות הרצון שעשתה, שזהו מכח הנאצל עצמו (ע"ש לעיל
ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה).
