תוכן
מצד החומר הא', נבחנת החכמה ללא אפשר. ומצד שהיא מלאה אור, נבחנת ללא קמכוין
מג) עתה תבין ש
בחי"א שהיא חכמה, נבחנת לבחינת 'לא אפשר ולא קא מכוין'. כי מצד החומר הראשון שלה שהוא מלכות דכתר, שקבלה את חידוש הצורה דבחי"א בעת אשר ספירת החכמה עדיין לא עלתה בשם לפני עצמה כנ"ל, הרי ודאי גילוי הרצון לקבל הזה, נבחן ל'לא אפשר' כלפי ספירת החכמה גופה. וגם מצד המלכות דכתר נחשבת '
לא אפשר', כי אי אפשר לה להאציל את החכמה בלי שיהיה לחכמה בחינת רצון לקבל, כי קבלת השפע בלי רצון לקבל אותו, הרי היא כפיה וטורח, בהיפך מכונת המאציל שהיא להיטיב ולהנות, כנודע. וגם נבחנת אל '
לא קא מכוין', שפירושו שאין לה המשכה והשתוקקות לקבלת האור. כי כבר ידעת, שאין שלימות ברצון בטרם שנתגלתה בו השתוקקות והמשכה אל האור (
כנ"ל ח"א פ"א אות נ' ד"ה עתה עש"ה). גם נתבאר שם היטב,שאין ענין ההשתוקקות מתגלה, רק בעת שאין האור והשפע בכלי, כי אז יתכן שתשתוקק אחריו, אבל זה אינו יכול להתגלות בעוד שהכלי מלא מהאור שלה, עי' שם היטב. ולפיכך, כיון שכלי דחכמה האמור, הוא מלא באור שלה, אין בו עוד ההשתוקקות אל השפע, וע"כ נחשבת חכמה ל'לא קא מכוין', שפירושו שאין לה המשכה והשתוקקות אחר השפע, כמבואר.
