תוכן
בחי"ג היא, לא אפשר וקא מכוין
לו) בחי"ג היא 'לא אפשר וקא מכוין'.דהיינו 'דלא אפשר' לו להבדל ולהתרחק מן האיסור שלא יהנה ממנו, 'וקא מכוין', הוא שיש לו תשוקה להנות מהאיסור. וקבלת הנאה של איסור באופן כזה, כולי עלמא לא פליגי דאסור. כי אע"פ שאי אפשר לו ואין לו שום עצה להבדל מהאיסור ולא להנות, מ"מ כיון שיש לו תשוקה בלבו להנות ולהתקרב, הרי התשוקה הזו נחשבת לו לקבלת הנאה מדבר האסור בהנאה, והוא חוטא. ואיכא דאמרי, שגם בזה סבר אביי שמותר, ע"ש.
