תוכן
בחי"ב היא, אפשר ולא קא מכוין
לה) בחי"ב היא 'אפשר' לו להבדל, 'ולא קא מכוין' להתקרב ולהנות. ובקבלת הנאה של איסור בדרך כזה, פליגי בה אביי ורבא. אביי סבר, אע"פ 'שאפשר', דהיינו שיש לו עצה להתרחק ממנו ולא להנות מהאיסור, מ"מ מותר לו להתקרב ולהנות ממנו, משום 'דלא קא מכוין'. כלומר, משום שאין לו תשוקה בלבו להתקרב לאיסור, ע"כ אינו חשוב קבלה, אע"פ שמתקרב ונהנה מהאיסור. ורבא אמר, כיון שאפשר לו שלא להתקרב ולהנות מהאיסור, ע"כ אסור לו להתקרב ולהנות, אע"פ שאין לו תשוקה להתקרב לאיסור ולהנות.
