תוכן

ו) והנה נתבאר לך היטב, הפנימיות והחיצוניות שיש להבחין בכל כלי. כי מתוך שיש בהכרח ד' בחי' בכל כלי כנודע, לכן הבחינה האחרונה שבהן, נקראת תוכיות ופנימיות של אותו כלי, להיותה עיקר בחינת הקבלה שנמצא בכלי. והבחינות שקדמו לה כדי לגלות הבחי' האחרונה, נבחנות לחיצונית הכלי. וכל מדרגה הרחוקה יותר מהבחי' האחרונה, נחשבת לחיצונית ביותר. וגם ידעת, שבחי"א היא זכה יותר מבחי"ב, ובחי"ד היא העבה מכולם. נמצא שפנימיות ועביות היינו הך הם. והרי מה שבחי"ד נחשבת לבחינה המקבלת השפע, אינו אלא משום שהיא העבה ביותר. וחיצונית וזכות הם היינו הך, משום שהרצון שלה קלוש וזך וקרוב יותר לבחי' מאציל, ע"כ היא חיצונית ביותר, כלומר, שהיא רחוקה יותר מלהיות בחינת קבלה, שהיא תוכיות ופנימיות. [עי' תש' קכ"ג]