תוכן

ה) והנה הכלי הרוחני, כבר ידעת שענינו הוא בחינת הרצון שיש בנאצל לקבל את שפעו מא"ס (עי' לה"ת ח"א אות כ"ה). גם ידעת שיש ברצון זה ד' בחינות זו למטה מזו. כלומר, שכלי זה דהיינו הרצון לקבל האמור, אינו נקבע בנאצל שיהיה ראוי לתפקידו, עד שיעברו עליו ד' בחינות בדרך הדרגה. שהבחינה הא' היא רצון קלוש מאד, ובחי"ב גדולה מבחי"א וכו', עד בחי"ד, שהיא גדלות הרצון כפי השיעור הצריך לקביעות גמר הכלי. וטעם הדבר כבר נתבאר לעיל (ח"א דף ה' פ"א אות נ' ד"ה וטעם ע"ש). כי היות והרצון לקבל הזה, הוא צורה הפוכה מהקצה אל הקצה, מבחינת הרצון להשפיע הכלול באור א"ס ב"ה, על כן אינו יכול להגלות בפעם אחת, אלא רק לאט לאט.החל מהרצון להשפיע הכלול בשורש, שנקרא כתר. ואח"כ לעב ממנו דהיינו המשונה ממנו במקצת, שהיא בחי"א. ואח"כ אל היותר עב שנקרא בחי"ב וכו'. עד לבחי"ד, השונה מצורתו של האור מקצה אל הקצה, שהיא ביחוד ראויה לשמש בנאצל לבחי' כלי. משא"כ ג' הבחינות הקודמות, אין הרצון לקבל מגולה בהן באותו השיעור הרצוי לבחינת כלי קבלה. ולפיכך רק בחי"ד, היא תחשב לעיקר כלי הקבלה של הנאצל, הנקרא משום זה, בחינת פנימיות ותוכיות של הנאצל. אמנם בחי"ג שברצון, נבחנת שהיא מחוץ לבחי"ד. ובחי"ב מחוץ לבחי"ג, ובחי"א מחוץ לבחי"ב, ובחינת הכתר היא מחוץ לכולם. בדומה לדופן כלי גשמי הנעשה מד' קליפות זו על זו, שהשפע המקובל באותו הכלי נמצא ודאי בקליפה הד' הפנימית בלבד, וג' הקליפות החיצוניות המסבבות אותה, הן עשויות שם רק לשם חיזוק הקליפה הד' הפנימית בלבד. וכזה תשפוט ג"כ כאן, שהאור מקובל רק בבחי"ד, וג' הבחינות הקודמות לה הן חיצוניות לה, ואינן באותאלא משום שאי אפשר שתתגלה בחי"ד זולת על ידי השתלשלות, כמבואר לעיל. [עי' תש' ע"ח, צ"ז, קכ"ב, קכ"ד]