טז) אמר השכל: הנה באמת זה הענין ארוך מאד, ומי שלא יעמוד על סוד הבריאה, לא יעמוד על ענין זה לעולם, כי הם תלויים זב"ז63; כי הבריאה נסדרה בסדר שתוכל להגיע אל זה התכלית - שתהיה הבחירה בעולם, והבחירה נמשכת מן הסדר הזה שבו נבראת הבריאה. ועל סוד זה אמר המשורר (תהלים כה, יד): "סוד ה׳ ליראיו ובריתו להודיעם". כי משפטי הבריאה, וכל העולה או יורד במעשה בני אדם, נכלל בארבע אותיות השם ב"ה64. והתורה היא העומדת לעומת כל המשפטים האלה, להעמידם בסוד הבחירה כנ"ל65, והם נודעים ומובנים בה על ידי זה66, כאשר זכרתי. ולכן "סוד ה׳ ליראיו" הוא ענין השם ב"ה וכל סודותיו, שבו נבראת הבריאה; "ובריתו" היא התורה, שנאמר בה (ירמיה לג, כה): "אם לא בריתי יומם ולילה", והיא נודעת עם הסוד הנזכר בפסוק, והסוד מובן בה67, כי אי אפשר לעמוד עליהם זה בלא זה.
והנה כתוב (משלי ו, כג): "כי נר מצוה ותורה אור", ופה הודיע ... ...68 ענין המצוות מהו. וסח־ הענין הוא, כי כל מסובב - יש בטבע בכל חלקיו להיותם מתאוים וחושקים אל סיבתו; ולכן המלאכים, הנה זאת התשוקה נמצאת בם תמיד, ותמיד הם מקבלים גם כן השפעה שוה בלא שום חילוף, ותמיד הם מתדבקים בסיבתם. אך בעלי הבחירה - אינו כך, וענין זה הוכן בספירות עצמם69. והוא, כי בהיות כל מסובב חושק בכל חלקיו אל סיבתו, הנה נבחין בו שני
דברים: האחד - עצמותו בבחינת מציאותו; והאחד - הקשר הנמצא בכל חלקיו להיות נקשר בסיבתו. ורצה המאציל שיהיו אלה הדברים נפרדים זה מזה, גם כי לא70 נקרא בריאה שלימה אלא בשניהם. והאמת, שבהיות המסובב בלא התשוקה והקשר הזה, לא יהיה נקרא אלא ה"חצי הבריאה"71. והנה האדם כמו כן, יש בו כל כך חלקים כמו כל המדרגות שיש בספירות72; אך בחינת הקשר הזה הנמצא במסובב - לא רצה הבורא ית"ש שיהיה בתוך בריאתו
בחיבור אחד מחויב כמו במלאכים, אלא שיהיה חוץ ממנו, ויוכל להיות בו אם הוא ירצה לחברו אליו. וכל כך חלקים יהיה בקשר זה, כמו באדם73, כי כל חלקי האדם צריך שיהיו בקשר זה ובתשוקה זאת. וכללות הקשר הזה בכל חלקיו הוא ענין התרי"ג מצוות, אשר הם כתרי"ג חלקי האדם. ובאמת האדם [בלי] המצוות איננו בריאה שלימה, כי חסר ממנו חלק הראוי להיות במציאותו ממש74, שהוא הקשר שזכרתי. ובעשות האדם כל המצוות - מקבל כל הקשר הזה, ואז נקרא שהוא נקשר בסיבתו בהשתוקקו להתדבק בה׳74; וזאת היא הכנתו לקבל, והמשפיע ישפיע אליו. ועל זה הסוד אמרו (סנהדרין צט:): "ועשיתם אותם - ועשיתם אתם"76, כי בריאת האדם חסירה ממש, עד שהוא ישלימנה, והוא ענין: "הדיוקנא שלים" שמזכיר הרשב"י הרבה פעמים, שיש למי שמקיים המצוות. ומרע"ה אמר (דברים י, כ): "את ה׳ אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק", כי באמת תכלית העבודה הוא הדביקות הזה77, והוא באמת צורך גבוה, למה שהוא רוצה בקיום העולם78, כי הוא מקביל דביקותו79, ונדבק בסיבתו.
. סוד הבריאה וענין הבחירה.
64. עי׳ ספר קלח פ"ח, פתח כב, וז"ל: "כל מיני פעולות הנמצאות בספירות - כולם מתנהגות תחת סדר עשר ספירות, והוא סדר הד׳ אותיות השם ב"ה" וכו'. וז"ל שם בפירושו (חלק א, הבחנה ב) :".. שד׳ אותיות השם ב"ה הם כללות העשר ספירות בסוד מחלקותם העיקרית" וכו'.
65. כל משפטי הבריאה מיוסדים על התורה, ומכוונים על ידה אל סוד הבחירה.
66. משפטי הבריאה מובנים ע"י התורה, כי לצורר קיום התורה נבראה הבריאה (עי׳ לעיל סי׳ ב).
67. התורה מתפרשת ע"י סוד שמותיו ית׳, שהם שרשי כל ההנהגה, ומאידך מפרשת התורה את שמותיו, היי׳ את הנהגותיו ית׳ (כל שם מציין הנהגה מיוחדת).
68. בכ"י שני מלים שקשה לפענחם.
69. שקשר האדם עם סיבתו לא יהיה תמידי, אלא לפי בחירתו, ומאידך - שקשר המלאכים יהיה תמידי.
70. = אף על פי שלא
71. כי בלי הקשר הזה אינו מקבל את קיומו השלם.
72. היי׳ האדם בבחינת מציאותו מורכב מתרי"ג חלקים, כנגד תרי"ג הרכבות מפרטי ופרטי-פרטי הספירות.
73. בקשר זה, שמוכן מחוץ לאדם, יש תרי"ג אפש' של קשר, שהן תרי"ג המצוות כנגד תרי"ג חלקים שבאדם, שמוכנים לקבל את הקשר הזה.
74. הוא התשוקה להיות קשור אל סיבתו, שבתחילת בריאתו הוא חוץ ממציאותו, אבל ראוי להקבע במציאותו ע"י המצוות.
75. רבנו מלמדנו יסוד גדול - קיום כל מצוה מוסיף השתוקקות ודביקות אל השי"ת, וכאשר מקיים את כל המצוות -האדם שלם בהשתוקקותו ודביקותו אל השי"ת.
76. - על ידי קיום המצוות - האדם עושה את עצמו, היינו משלים את בריאתו.
77. היי׳ יראה ועבודה צריכים להביא אל "ובו תדבק", שהוא התכלית.
78. ע"י דביקות האדם בבוראו - יורד שפע לקיום האדם והעולם, ובזה מתמלא רצונו ית׳ - שרוצה בקיום העולם. זהו גדר "עבודה צורך גבוה" (עי׳ בספר דעת תבונות עמ׳ נא, ושם בעיונים סי׳ 19).
79. ע"י קיום המצוות, שמקבילות לתרי"ג חלקי האדם ולתרי"ג פרטי הספירות, האדם דבק בשלימות בבוראו, ומקבל את מלא שפעו.