תוכן

להבין את ספירת המלכות, שמבואר בכמה מקומות שפירושה שליטתה בכח, כעין "מוראה של מלכות" [אבות ג' ב'], "דינא דמלכותא" [גיטין י' ע"ב]. ומאיזו בחינה נבחנת שליטתה? אנו רואים שלמלכות יש שני תפקידים: א) המכונה קושיות שה"ע המסך ב) ה"ע עביות שהיא בחינת הרצון לקבל. ז"א שיש בה ב' בחינות הפוכות זו מזו, ומבחינת מה נבחנת שליטתה?
ובכ"מ כתוב שמלכות נקראת יראה, ויראה פירושה קושיות, היינו שהוא מפחד לקבל משהו, שהיא לא תעניש אותו, אם האדם לא ישמור את חוקיה ואת תנאיה. וכמו"כ אחז"ל: "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו" [אבות ג' ב'], ומכאן ג"כ מוכח שעיקר בחינתה היא היראה, שמבחינת הרצון לקבל היה אחד בולע את השני, ורק היראה מעכבת אותם. ויוצא לפי"ז שעיקר השליטה היא בקושיות.
ואפשר שגם על העביות נאמר שליטתה בכח, שמאין נמצא הרצון הזה ש"איש את רעהו חיים בלעו"? מי הטביע בהם? הלא גם אנחנו מוכרחים להגיד, שמלכות בכח שליטתה הטביעה בהתחתונים הרצון והחשק הזה. ואע"פ שאינו רוצה לקבל, ורוצה לחיות בלי שום קבלה, הוא לא יכול בשום (אופן) לשלוט, מסיבת שהרצון לקבל שמלכות השרישה בנו, ותובע מאיתנו שנמלא את תביעתו.
ולפי"ז יוצא שעם שתי בחינות היא שולטת בנו, ועיקר השליטה היא בהרצון לקבל, יען שסוכ"ס אנחנו מוכרחים לקבל, אלא שאנחנו צריכים לעשות איזה תיקונים לפני הקבלה, אבל בלי קבלת תענוג אי אפשר להתקיים אפילו רגע.
ואולי זה פירוש הפסוק "אשר ברא אלקים לעשות" [בראשית ב' ג'], שענין "ברא" מרמז לנו על בריאה יש מאין, שה"ע הרצון לקבל. "לעשות" צריכים לעשות בה תיקונים, ז"א עיקר הדבר כבר במציאות, אלא חסרים תיקונים. בדומה לפירות וירקות שאי אפשר לאוכלן, מטרם שנבשל אותם. או הקמח מטרם שנאפה אותו בתנור, שזה מוסיף לנו רק גמר פעולה. שמצד הבריאה בעצמה היא במציאות, אבל בלי מעשים מצד התחתונים, אי אפשר להנות ממנה, כמו שאי אפשר להנות מקמח בלי עשיית האפיה, כמו"כ אי אפשר להנות עם הרצון לקבל בלי עשיית התחתונים. היינו, שהתחתונים נותנים עליה המסך והצמצום. אז נגמרת פעולת הבריאה, בדומה לקמח אחר אפייתו.