אין לך שום מושג בעולמות טרם באו לכלל העשיה, כמו שכתוב (בראשית ב, ג)
'אשר ברא אלקים לעשות', כי אם לא יגיע הרצון לעשיה, הרי זה מעיין נכזב. וראש תוך
סוף הם סוד מחשבה דבור מעשה, דהיינו מחשב לעשות, ומדבר שיֵעָשֵׂה,
והענין נעשה. וזה ענין 'סוף מעשה במחשבה תחילה' (פיוט לכה דודי), אשר על
העשיה סובב הכל, והבן זה היטב.
וכבר ידעת, שכל ענין החידוש בהבריאה אינו אלא 'חושך', וכל מה שאינו
חושך הוא אור, וכלול בהבורא ית' במהותו עצמו ואי אפשר להוסיף עליו כמובן לבר-שכל,
ואיך יתכן בו חידוש. שזה סוד (ישעיה מה, ז) 'ובורא חושך', שרק 'החושך' הוא המצאת
יש מאין, אמנם זולת החושך הכל כלול במהותו ית' עצמו[1].
ובזה תבין שכל הדרושים במחשבה דבור מעשה, הכל סובב ובא על החידוש דהבריאה, דהיינו
החושך כנ"ל, שמטרם יציאת החושך לפועל אין מציאות להאור שיאחז בחושך.
ואבינך במשל, שזה נודע שכל ההויות שבהבריאה הם מורכבים[2],
ורק הבורא ית' הוא פשוט ואינו מורכב. א"כ תבין שאין ענין החושך מושג להבורא
ית' אלא לבריותיו, וגם הם על דרך משיג ומושג ביחד[3],
ועל כן לא יתכן להמצא הרגש או צורה של יסורי הגוף בלי שיתוף של צורת הגוף המשיג את
היסורין, ואם לא היו נברא חוש הראות בעולם, ודאי היה נשלל הבחן דאור וחושך בעולם.
על כן תדע שכל קוטב הבריאה מוכרח להיות מורכב ממשיג ומושג ביחד, ועל דרך זה מושגים
גם כן בהשי"ת עצמו, ודי למבין.
וכבר ידעת שחושך ואור הוא בערך פתילה ואורו, שלא יש (-שאין) מציאות
לאור הנר בשום פנים, זולת בחיבורו אל הפתילה. שזה סוד 'נר מצוה'[4],
דהיינו העשיה שהיא סוד גמר מעשה דהחושך, ואז 'ותורה אור', דהיינו שאפשר להאור
שיאחז בפתילה.
וזהו שאמרו ז"ל (ברכות נח, א): 'אורח טוב מהו אומר, כל מה שטרח
בעל הבית לא טרח אלא בשבילי'. 'אורח' הוא סוד 'והריחו ביראת ה''[5]
(ישעיה יא, ג), דהיינו שנשלם בו מעשה החושך – 'ואורח ברגליו יבא'[6]
(עי' ישעיה מא, ג). ואם זוכה לטובה[7],
דהיינו לאור תורה, כמו שכתוב (ישעיה מב, ד) 'ולתורתו איים ייחלו', פירוש, 'איים'
הוא סוד השלילה המוחלטת בסוד החושך המושג בכל תוקפו, שהוא סוד הפתילה, והם ייחלו
לתורתו[8],
דהיינו שיאחז בהם האור.
סוד בריאת הנשמה בשורשה
ובזה תבין מקור כל בריה ובריה בשורשה, ותבין גם כן מה שכתוב על הנשמה
שהיא 'חלק אלקי ממעל' (איוב לא, ב). שבאמת קשה להבין, איך יצוייר בו חלקים? וגם
בשיבת הנשמה לשורשה, א"כ נעשה מה'חלק' 'כל'? גם אמרם (תיקוני זוהר מ, ב) 'כמדליק
נר מנר ואין הראשון חסר', קשה גם כן, הלא השני הוא תולדה מהראשון ואינו כלל חלק,
ובגלל כן לא חסר?[9]
אלא תבין בהנ"ל, שכל חילוק מ'כל' אל ה'חלק' הוא ההבחן מפשוט אל
מורכב, כי הנקרא בשמו ית' הרי הוא מורכב. ואפילו הנשמה בטרם התלבשותה בגוף היא
ג"כ מורכבת מאור וגוף, דהיינו אור וכלי, אלא משתלשלת בסוד מחשבה דבור מעשה.
שזה סוד מה שכתוב 'מהיכן נבראת האורה'[10],
דהיינו מקור כל הנשמות וכל הבריות שבעולם, ואמרו ז"ל 'שנתעטף הקב"ה
בלבושו והבהיק את כל העולם כולו מאורו'.
אמנם צריך שתבין את זה בכל ג' עולמות, מחשבה דבור ומעשה.
והנה סוד הלבוש הוא ענין נפרד ומובדל מהלובש, כערך חושך כלפי אור, גם
אין לו ערך כלל בלי מציאות לובש שיתלבש בה. ועל כן בעולם המחשבה שהוא סוד שורש
בריאת הנשמות, חשב הקב"ה על מציאת החושך שיתדבק באור, שזהו המליצה 'נתעטף
הקב"ה בלבושו'. ומציאת מחשבת צורת הלבוש בפני עצמו הוא סוד 'העולם'[11]
והחושך, ומציאת העטיפה הוא סוד השבתה לשורשה בדביקות אמיתי, ואז תיכף 'הבהיק את
העולם כולו מאורו', דהיינו, שנאחז האור בלבוש היטב מאוד.
שזהו מציאת הנשמה בשורשה טרם באתה (-בואה) להתלבש בגוף התחתון, שגם אז
נצטיירה במחשבתו ית' על דרך מורכב, דהיינו באור וכלי בסוד עיטוף בלבושו. ועל כן
נקראת 'חלק', כלומר מה שבאה במורכב[12],
משא"כ ה'כל' הוא פשוט.
וזה המליצה 'כמדליק נר מנר', כלומר שהאור המושג בגוף דהיינו בלבוש
כנ"ל, אע"ג שנחשך מהבורא ית', כי אין לך שום חידוש ובריאה בהאור אלא
בחושך כנ"ל, וא"כ אל תחשוב ששיעור האור הבא בלבוש בסוד החידוש יהיה
בחינת חסרון ב'כל', אלא כמדליק נר מנר שאין הראשון חסר כלל.
[1] הדברים מתבארים באורך במאמר מבוא אות יח, שהחושך הוא ענין הכלי
והרצון לקבל.
[2] עי' במאמרי הסולם א' מאמרים נה ופה, שכל נאצל מורכב מב' בחינות,
נפש וגוף שהמה אור וכלי. ומשמע מהמשך המאמר שלזה כוונתו כאן.
[3] יצירת המושג והמשיג הינן ביחד, כי לולא משיג לא היה מושג. עי'
במאמרי הסולם א' מאמר סד: "כל בעל עיון יודע זאת שגבולי המקום וגבולי הזמן
המה נבראים ברגע אחד יחד עם האדם המשיג אותם, ובטרם שנברא המשיג הזה, ודאי שעדיין
לא היה לגבולים הללו שום מציאות בעולמות, כלומר, באותן הצורות כמות שהן נתפשות
במוח המדמה האנושי. על דרך משל, באם שלא היה נברא חוש הראיה בבריות, אז ודאי שלא
היה שום מציאות של עניני הגוונים: שחור לבן ירוק אדום, בעולם הזה, כי הרוחניים
שבעולמות שלמעלה ממנו, ודאי אשר גם היום עדיין אינם יודעים ואינם מבחינים בגוונים
והצבעים כמות שהם אצלינו, להיות שאין להם חוש הראיה ועינים כמותינו, וא"כ
כלפי מי אפשר לומר שיש מציאות גוונים וצבעים בעולם. אלא שהמושגים והמשיגים אותם
באים כאחד בהויתם במציאות, וגם הבורא ית' חידש אותם יחד".
[4] משלי ו, כג: "כי נר מצוה ותורה אור" (המשמעות המקורית
של המילה 'נר' בלשון הקודש היא כלי הקיבול של השמן והפתילה. והבן שממשיל זאת לחושך
וכלי). עי' עוד בזה בברכת שלום שמעתי מאמר סא.
[5] נאמר לגבי המשיח.
[6] יתכן שרומז שה'אורח' בא ברגליו, ורגליים רומז על מצבי החושך
הנמוכים, ואז כשנשלמת החשכות שהוא הכלי בא משיח. עי' במאמרי הסולם א' מאמר כח
שמבאר כן על עקבתא דמשיחא.
[7]
אולי: "ואם זוכה – לטובה", היינו, אם זוכה,
אזי החושך מביאו לטובה ולהשגת האור.
[8]
במצודת
דוד מפרש שאזיל על תורתו של משיח. אמנם עי"ש במפרשים פירושים אחרים.
[9] עי' הרחבה בשאלותיו במאמר מבוא אות ג.
[10] בראשית רבה ג, ד; ויקרא רבה לא, ו: "מהיכן נבראת האורה?
נתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם עד סופו". עי' במאמרי
הסולם ב' מאמר פז שמבאר מאמר חז"ל זה באריכות.
[11] רבינו מביא בספריו פעמים רבות (עי' מאמרי הסולם ב' מאמר קכז)
שהמשמעות שם 'עולם' הוא מלשון 'העלם'.
[12] במאמר מבוא אות טו והקדמה לספר הזוהר (אות ח) מבאר זאת במילים
אחרות: שבעצם מציאות הרצון-לקבל נפרדת הנשמה משורשה שאין בו מידה זו ונעשית חלק
מ'כל'.