((הקדמת
ספר הזוהר אות קמא)
יש לדעת, שאין
סדר הזמנים בנצח כמו בעולם הזה, ונמצא, שבעת שחשב הש"י לברוא העולם, הרי כבר
נבראו אצלו ית' כל הנשמות עם כל התנהגותן עד הגמרן בכל השלמות הנרצה מהן, כדי לקבל
כל העונג והטוב שחשב עליהן להנהותן. כי אצלו ית', היהיה משמש לו כמו ההוה, ואין
עתיד ועבר נוהגים בו[1]. ובזה תבין
מה שאמרו חז"ל (סנהדרין לח, ב) 'הראה לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור
ודורשיו' וכו', וכן למשה (כמו שכתוב בזוהר פרשת לך אות שלא; ויחי אות שסט).
שלכאורה תמוה, כיון שעוד לא נבראו איך הראה אותם.
אלא כמ"ש,
שכל הנשמות וכל התנהגותן עד לגמר התיקון, כבר הן יצאו לפניו במציאות, והן נמצאות
כולן בסוד גן העדן העליון, ומשם הן יורדות ובאות בהתלבשות הגופים בעולם הזה, כל
אחת ואחת בשעתה, ומשם הראה הקב"ה אותן לאדם הראשון ולמשה ולכל הכדאים לזה.
והוא ענין ארוך לאו כל מוחא סביל דא (וכבר הרחבתי בזה בספרי פנים מסבירות ענף א'
[פרק יב]).
***
(הסולם אחרי אות
צו)
בעת בריאת הנשמות,
בעודם למעלה מטרם שבאו לעולם הזה תחת הזמן, הם נמצאים בבחינת הנצחיות שלמעלה מזמן,
אשר היה הוה ויהיה משמשים שם בבת אחת כטבע הנצחיות, ונמצא שכל המעשים שיעשו הנשמות
בזה אחר זה כשיבואו בעולם הזה, כבר הם נמצאים שמה בבת אחת[2].