תוכן

נצבים תשמ"א

א) הנסתרת לה' אלקינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת (כט,כח)
על דרך הרמז יש לפרש, ענין נגלה נקרא בחינת המעשה. ונסתר נקרא הכוונה. והכוונה, שהיא הסיבה המחייבת אותו לעשות את המעשה, זה נסתר מאנשים, שאין אדם יודע מה שבליבו של חברו. ואפילו אדם אצל עצמו ג"כ יכול לרמות את עצמו בענין הכוונה, שהוא חושב שהסיבה המחייבת אותו לעשות את המעשה הוא בחינת לשם שמים, ויכול להיות שבאמת תועלת עצמו היא הכוונה המחייבת אותו לעשות את המעשה. לכן 'נסתר' מרמז על הכוונה.
ובזה יש להבחין ב' בחינות: א) בחינת הכלל. ב) בחינת הפרט. כי בבחינת הכלל חושבים בעיקר על המעשה, ולא על הכוונה, כי לא יכולים לחייב את הכלל לכוון בשעת מעשה את הכוונה האמיתית. משא"כ בבחינת הפרט מדברים בעיקר על הכוונה. לכן, יכול להיות שמבחינת הכלל הוא צדיק, אבל בבחי' הפרט הוא רשע. ועל זה יכול לומר: "אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע", בבחינת הפרט, שהוא צריך לכוון שיהיה בלתי לה' לבדו, היינו שלא על מנת לקבל פרס - הוא עדיין בבחינת רשע.
וכשהאדם רואה שבבחינת הנסתר הוא רחוק לגמרי מהמטרה, אין להתיאש, אלא צריך להאמין ש"הנסתרות לה' אלקינו", פירוש שחלק הנסתר הוא יתן. ואנחנו צריכים לעשות את חלק הנגלה, פירוש - המעשים. כמו"ש: "והנגלות לנו וגו' לעשות". ולפי רבוי המעשים נתוספו עליו צורך להרבה כוונות, היינו לחלק הנסתר. והיות שיש כלל, שאין אור בלי כלי, שפירושו רצון, לכן על ידי רבוי מעשים גורמים רבוי חסרון, עד שיתמלא לשיעור מסוים, אז - הנסתרות לה' אלקינו. אז הוא נותן את הנסתר.