'במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו' (במדבר יב, ו)[1].
סוד
השינה מלשון 'וישן מפני חדש תוציאו' (ויקרא כו, י), ועל דרך משל, שאין אדם יכול
לחזור ליום אתמול כי יעבור ואיננו, ומטעמים שטעם ביום האתמול, בשום פנים לא יטעם
מהם היום, כי זה סוד ההתלבשות בזמן בגבולים חזקים בזה אחר זה.
והנה
הזוכה לנבואה, בהכרח שמקבל מדרגותיו בזה אחר זה בהמשך ימים וחדשים, וא"כ אחר
שנגדל ובא בשנים העליונים, איך יוכל לקבל הארותיו הישנים שקיבלם למשל בימים וחדשים
הראשונים. ונודע, שגילוי כל מדרגה צריך שיהיה בסוד טעמים ממש, בסוד הכתוב (איוב
יב, יא; לד, ג) 'וחיך אוכל יטעם', ואיך יוכל לטעום עתה בהוה מה שבא לחכו ביום
ויעבר.
חולם
שממעל לאותיות: גופא[2]
ותדע,
שזה סוד השינה והחלום, שמתוך ב' תיקונים הללו נעשה משוחרר מב' הגבולים מקום וזמן,
והוא בשעת החלום כמו רוחני ממש, כי לא קשה לו כלום לחזור לילדותו כרגע, ושוחק
ומדבר עם המכירים הנערים מימי ילדותו בהוה ממש, ולא איכפת לו כלום, ואפילו אם המה
נפטרו לעולמם, כי יכול לדבר ולעסוק עם נפטר משלשים שנה בלי שום כבדות מהעוסק עם
חברו החי עמו בהוה. הרי שהחלום מחזיר העבר להוה ממש בכל גדריו, וכמו האוכל מעדנים
בחלום, ואע"פ שאין זה רק זכרון של אכילת מעדנים שמוח הדמיון שלו מדמה לו, כי
אין אדם רואה אלא מה שטעם בהקיץ, כנודע.
עליות
נשמה
ולפיכך
ברוחניות יש תיקון זה נמצא לכל הנביאים, אשר בטרם יחול עליהם דבר ה' צריכים
להתפשטות הגשמיות, שממשיכים תיקון השינה המשבית ומבטל לכל גבולות דזמן ומקום[3],
ואז עושים עליות נשמה, שפירושו, שחוזרים לכל המדרגות שקבלו בחלקיות, ומקבלים אותם
עתה בבת אחת בהוה ממש, ואז כשקבצו כל עצמותיהם הרוחניות בסוד השלימות של
תרי"ג בפרצוף מיוחד, אז זוכים להשראת הנבואה ולדבר ה'.
[1]
בהג"ה
הוסיף רבינו:
"במראה אליו אתודע – מובן בסוד הכתוב (ע"פ תהלים ק, ג) 'עמו וצאן
מראיתו', או בסוד הכתוב (ע"פ שמות כה, מ) 'כמראה אשר אתה מראה בהר', וכמין
מטבע של אש הראה לו הקב"ה למשה (תנחומא כי תשא ט). או בסוד 'ומראה ה' כאש
אוכלת בראש ההר' (שמות כד, יז)". (כמה פעמים בכתביו (מאמר קלא ואגרות הסולם
מג ומו) הביא רבינו שיש לדרוש בחילוף, אותיות שמוצא הגייתן שווה. ועל כן דורש כאן
'מראיתו' במקום 'מרעיתו').
[2]
כנראה
שמקשר כאן ענין המופיע רבות בחכמת הקבלה, אשר הניקוד חולם, הינו מעל האותיות
שנקראים גוף הכלי, ודורש כאן חוֹלָם כמו חַלוֹם, שהחלום הוא מעל הגבלות הגוף.
[3]
עי'
רמב"ם הלכות יסודי התורה (ז, ב): "כולן אין רואין מראה הנבואה אלא בחלום
בחזיון לילה, או ביום אחר שתפול עליהן תרדמה" (חוץ ממשה רבינו, עי"ש
הלכה ו).