יא) המ״ק ושבירתן הוא כלל שרש המצא מציאיות הטבע והשחתתם שזה הוא שרש מציאות הט״ו בהחלט פי׳ בטבע עצמו לא באישיו, אח״כ בא התיקון ואז נעשו המדות של הטוב לצד א׳, ונדחו הרעות שמהם נעשו ספירות הס״א ואז נשרשו אישי הטבע, לפי מה שראוי להיות בהם מן הטוב ומן הרע שכבר הוכן בטבע עצמו בהחלט, והנה המ"ק היו שרשי מציאיות הטבע אך לא בשלמות שיהיו לע״ל שמים החדשים וארץ החדשה, ולבחי׳ מציאיות האלה גזר האדון ב"ה הביטול והיתה השבירה שזכרנו שהיא שרש ההשחתות כלם, אך למציאיות השלימות לא גזר ביטול וענינם מושרש בתיקון השלם שיהיה לע״ל שישתלם לגמרי חסרון השבירה ולכן לא יהיה עוד בהם ביטול אלא שמים החדשים וארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפני תמיד כתיב, ואמנם מה שעשה האדון ב״ה שרש המציאיות האלה בבלי שלימות לא מבלתי יכולת ח״ו, אלא שכיון בתחלה להניח מקום לרע לימצא לצורך עבודת האדם ונמצא שאז לא כיון אלא להיות מוציא הרע לפועל ע״כ עשאם בבלתי שלימות כי לא רצה להוציא הרע אלא לדבר בלתי שלם אך לא לדבר השלם שנשלם בכח שלימותו ית׳ שאין שייך עוד שם רע, וזה ענין שרש הס״א שהיתה במ״ק ובעבורה לא היו זה כנגד זה ולא היו מתחברים בנוק׳ וכל שאר התיקונים שיש עתה באצילות לא היה בהם, והנה עד שהאדון ב״ה תופס בב׳ המדות מדת הארת פניו ומדת הסתר פניו כאחד, אין שם השחתה והפסד אך ההפסד והחשך אינו נולד אלא מהיות האדון ב״ה מסתיר פניו מעולמו הסתר גמור אז יולדו כל הקלקולים ומענין זה נתהוו כל מלאכי החבלה וכל מדרגות הרע והטומאה וזה ענין מיתת המ״ק שהאור נסתלק מהם ולא נשארו רק הכלים שהם שרשי החסרון כמ״ש והשלימות נתרחק מהם ומהנהגה זאת יצאה הס״א וכל תולדותיה.