תוכן

כ"ט אב תשל"ח
נאמר בסעודה
המתפלל בעד חבירו הוא נענה תחילה (ב"ק צב א. א"כ זהו כמו רמאות. וי"ל הוא נענה תחילה, מלשון והיה טרם יקראו ואני אענה, היינו כדי שתהא יכולת באדם לבקש עבור חבירו, צריכים מקודם סיוע מן השמים, אחרת אין הגוף מסכים וכו'.
לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.
והאמן בה' ויחשבה לו צדקה וכו'.
ענין בושה צריכים מקודם להרגיש את פני המשפיע. ואז הבושה באה מאלי', כמשחז"ל בהית לאסתכלי באפי'. אבל כשאינו מרגיש להמשפיע ממי יתבייש. לכן, לך ה' הצדקה, שנותן לו את האמונה. אז שייך לומר, ולנו בושת הפנים (כמ"ש בשה"ר דף מ' ד"ה אח"כ. וז"ל, כי נודע שא"א לשום בחי' לעלות למעלה ממדרגתה, עד שהורידו לה בתחילה הארה עליונה, לשתוכל אח"כ להתגדל ולעלות למעלה).