ד) המקום הוא היותו הוא ית״ש נותן מקום לנמצאים ותומך מציאותם, והוא ענין מחודש, שהרי קדמות מציאותו הפשוט לא היה נותן מקום לזולתו, והוא חידש לעצמו ענין זה שגזירתו בנבראים יהיה מקום להם ומשם והלאה יש להם לימצא, ולא קודם לכן, וכשהוא מקום לנמצאים אז צריך שימצאו נמצאים להשלמת ענין זה וזולתם היה המקום חלל, והנה לפי ההדרגה בתחלה נברא המקום והוא עצמו חלל כדאי להכיל נמצאים ואח״כ נמצאו נמצאים, ונמצאו סדרי ההנהגה אשר להם לשורש.