והנה הספירות, בהיותם בהדרגה - הסיבה הקרובה אל התחתונים תהיה הספירה האחרונה; והקודמת לה, תהיה סיבה אליה, וכן עד א" ס ב"ה. ובהיות מקבל האדם דביקותו, והמאציל רוצה לפעול כפעולתו, הנה מקבל מלכות, שהיא הספירה התחתונה80, דביקותה, ותהיה נדבקת ביסוד81; ומקבל יסוד דביקותו ומתדבק במה שעליו, וכן עד א"ס ב"ה82. ואז כל מקבל מוכן, וכל משפיע ישפיע מפני הכנת המקבל83. ובהיות זו"ן84 הסיבות היותר קרובות אל התחתונים, הנה נבחין בהם גם כן: בחינת עצמותם, ובחינת חיבורם85. וסוד חיבורם הם שלשה יחודים: יאקקויק"ק
יאקלוקקי"ם יאקדונק"י86, והם כמנין נ"ר. מסוד זה יוצאות המצוות, שהם בחינת הדביקות ממש, שעל כן בסגולתם להשלים באדם הקשר כנ"ל, ואחריו87 כל הספירות עצמם88. וזה סוד: "נר מצוה", כי הג׳ יחודים הם העולים כמנין נ"ר. אמנם שרש המצוות הוא התורה, כי היא התפשטות כל המדרגות לצורך הבריאה עצמה, ובפרט לצורך בריאת הנשמות89. ומכל ההתפשטות הזה יוצא ענין המצוות לפי סדר התרי"ג אור שזכרתי. ועל כן אמר: "כי נר מצוה ותורה אור"90. ועיקר התלמוד הוא שיהיה מביא לידי מעשה, כי כן התורה עצמה בשרשה באה לענין התרי"ג מצוות91. ובזה הענין הנה יצטרך עוד יותר ביאור, ואינו זמן עתה, שלא נצא יותר מן הענין שאנו בו.
ואכלול לך היוצא מכל הדברים האלה: בי רצה המאציל שלא להיות פועל מעצמו לפי רצונו, אלא להיות רוצה לפי רצון התחתונים: וזה - להיות או משפיע או מונע שפעו, בלא שיהיה הוא מונע או מתחלף מפעולה אל פעולה92, אלא שפעולתו תהיה בדרך זה - שבהפוך עלולו פניו אליו, ויהיה מתדבק בו כתשוקת העלול לעלתו - יקבל ממנו ההשפעה. וזהו הבקשה שהם מבקשים, כי בהיות פועל בהם בחי' הקשר והדביקות שזכרתי - זאת היא בקשתם93; והיא בקשה ראויה להתקבל לעשות, כי אז נקרא שהמקבל מוכן בלא מניעה, והמשפיע יהיה משפיע מיד. והתחלת הענין הוא באדם, כי הוא יש ברשותו להתקשר אל עלתו בעשותו המצוות. וכן תהיינה מתדבקות העלות זו בזו94, עד עלת כל העלות ;ואז ממנו יצא השפע לצורך הכל95, וירד ממדרגה למדרגה, עד האדם. וכפי הדביקות אשר הוא נדבק, כן יהיה דביקות העליון, וכן יהיה השפע היורד, מידה כנגד מידה בשיעור מדוקדק. כי עשר הספירות הן כולן כלולות זו מזו, ומסכימות זו לזו. ולכן בהיות הדביקות של האדם לפי מצוה אחת, שהיא תלויה באחת המדרגות , כן יהיה הדביקות בכל הספירות, לפי מה שהם מסכימות למדרגה ההיא96.
יז) אמרה הנשמה: ואיך יהיה, שיהיה בעולם צדיקים ורשעים, ושניהם פועלים כאחד בספירות, שתהיינה מתעוררות התעוררות הפכי97?
יח) אמר השכל: ידעתי שהקושיא הזאת יקשה לך על דברי. אך באמת אין כאן מקום ישובה, כי עניני העבודה והתיקון אפרש לך במקום אחר באר היטב98.
80. שהיא שרש לתחתונים (עי׳ בספר דעת תבונות סי׳ קס). לכן כאשר התחת' עושים מצוות - זה גורם לדביקות ספי' מלכות בספירה שעליה.
81. בספירת היסוד, שהיא למעלה מספירת מלכות.
82. כאשר יש התעוררות של ספירת מלכות לדבק בספירה שמעליה, זה גורם שגם ספירת יסוד תהיה דביקה בספירה שעליה, וכן היא בספירה שעליה, עד אין־סוף, מקור הספירות: על ידי כך יורד השפע עד ספירת מלכות, וממנה אל התחתונים כי היא שרש לתחתונים (עי׳ הערה 80).
83. כל ספירה היא בבחינת מקבל כלפי הספירה שעליה, ובבחינת משפיע כלפי הספירה שתחתיה.
84.= זעיר־אנפין ונוקבא. זעיר-אנפין בנוי משש ספירות, מחסד עד יסוד, ונוקבא בנויה מספירת מלכות (המקבלת מכל הספירות, לכן נקראת נוקבא - כנקביה המקבלת מהזכר). פעולת המצוות היא במיוחד בספירות זו"ן "בבחינת חיבורם"- להדק ביניהם את הקשר, כדי שיוכלו לקבל את השפע מהספירות העליונות, ולהשפיעו לתחתונים [יחוד זו"ן הוא יחוד קב"ה ושכינתיה, שנרמזים בשתי האותיות האחרונות - ו"ה של השם, ועי"ז מתיחדים זו"ן עם הספירות העליונות - חכמה ובינה (שנקראים אבא ואמא) שנרמזים בשתי האותיות הראשונות של השם, היינו "לייחד שם י"ה בו"ה ביחודא שלים", ודו"ק]. ועי׳ כספר הכללים (עמ׳ שג) וז"ל רבנו שם: "ואולם מה שאפשר להחסר הוא אור מלכות, שלא יאיר אלא מעט [אם חסר בקיום המצוות] וזעיר-אנפין לא יתחבר לה, ואבא ואמא [שהם חו"ב] לא יתחברו בזעיר־אנפין ונוקבא, אך אבא ואמא לא יתכן אלא שיאירו תמיד בחיבור בלי הפסק [גם בלי תיקון התחתונים]. ונולד מזה, שיתקיים העולם ולא יחרב. אך הרווחתו תלויה בהתקשר חכמה ובינה בזעיר-אנפין, וזעיר-אנפין בנוקבא" (ענין שפע הקיום ושפע ההרווחה עי׳ לקמן בסימן כב).
85. עי׳ לעיל (בפרק הקודם, ד"ה והנה כתוב): עצמותו - בחינת מציאותו; בחינת חיבורו הקשר המקשר עם סיבתו. כיון שזו"ן קרובים וקשורים אל התחתונים, לכן אין בחינת חיבורם עם המאציל נקבע בהם במציאותם אלא תלוי במעשי התחתונים.
86. הוא שילוב שם יקו"ק עם שם אקי"ק, שרומז לשלושת הספירות העליונות, ועם שם אלקים שרומז לששת
הספירות, שהם זעיר-אנפין, ועם שם אדנות שרומז לנוקבא שהיא ספירת מלכות, לאמר: שפעולת המצוות היא חיבור ויחוד כל הספירות, כדי שיקבלו את השפע מהמאציל ב"ה. עי׳ בשער הכוונות לאריז"ל דף קח ע"ד (חנוכה), ועי׳ עוד דף לז, סוף ע"ד.
87. כשהאדם מקושר בספירת מלכות, זה גורם להשלמת הקשר בין כל הספירות (כנ"ל כהערה 82).
88. סיכום התירוץ על השאלות בסימן טו: על ידי תרי"ג המצוות נוצרות באדם תרי"ג בחינות של קשרים בין תרי"ג חלקי הנשמה אל הספירות, על תרי"ג הרכבותיהם; על ידי זה נוצר הקשר בין הספירות, ובינן למאצילן. על ידי הקמת הקשרים האלה נוצרת הדביקות בין האדם ובוראו. פנייה זו של הנברא אל בוראו היא בקשת השפע, והיא זוכה לענייה מאת הבורא ע"י הורדת השפע, כמבואר להלן בסוף סימן זה.
89. בתורה כלולים כל האורות, המתפשטים בהדרגה כדי לתת מציאות לכל הבריאה, ולכל הנשמות. ממנה יוצאות על כן תרי"ג המצוות המקבילות לכל חלקי הנשמות והבריאה, ומעבירות להם שפע.
90. התורה היא בבחינת אור, המתפשט וממלא את הנרות של המצוות באור.
91. - כיון שהתורה מתפשטת משרשה לתרי"ג מצוות, אם כן תכלית התורה שתבא לידי מעשה.
92. השינויים בשפע אינם מצד הקב"ה, כי הוא מוכן תמיד להשפיע, אלא מצד המקבל העלול, כי קבלתו מותנת
בהכנתו ודביקותו בעילה - בקב"ה.
93. היי׳ יצירת הקשר בין המקבלים והמשפיע על ידי קיום המצוות - זוהי הבקשה (עי׳ לעיל הערה 88).
94. כמבואר לעיל, שהספירות נקשרות זו בזו ע"י מעשי המצוות של בני אדם.
95. - לצורך כל המדרגות.
96. רבנו מבאר את מה שיש לכאורה לשאול: כיון שכל מצוה מושרשת בפרט מיוחד של ספירה מיוחדת, אם כן איך יהיה האדם המקיים מצוה אחת - דבק על ידי זה בכל הספירות. כי הרי השפע, שנשפע אליו כגמול המצוה, יכול לרדת רק על ידי התקשרות כל הספירות אל מאצילם. רבנו מבאר: כיון שכל ספירה כוללת את כל יתר הספירות (כגון: חסד כולל גבורה שבחסד ותפארת שבחסד, ומאידך גיסא - גבורה כוללת את חסד שבגבורה ותפארת שבגבורה וכו'), לכן על ידי עשיית מצוה שמושרשת בספירה מסויימת, מתעוררת בחינתה שכלולה בכל ספירה וספירה, ועל ידה מתקשרות כל הספירות בבחינה זו.
97. איך יתכן שהצדיק פותח דרכי שפע הספירות, ובו בזמן הרשע סותם דרכי השפע שלהם.
98. עי׳ סי׳ נו ולהלן.