תוכן

מוצש"ק וירא תשל"ו
בזהר וירא: אמאי באלוני ממרא ולא באתר אחרא. ומשיב, אלא משום שנתן לו עצה על ברית מילה שלו, כי בשעה שאמר הקב"ה לאברהם, שימול את עצמו, הלך אברהם להיועץ עם חבריו אמר לו ענר, אתה כבר יותר מתשעים שנה, ואתה תצער את עצמך?.
אמר לו ממרא, זכור את היום שהשליכו הכשדים אותך בכבשן האש, ואותו הרעב שעבר על העולם וכו', ואת אלו המלכים שרדפו אנשיך אחריהם, והכית אותם, והקב"ה הצילך מכולם וכו', קום עבוד פקודא דמארך. פרוש "קום עשה מצות רבונך".
ויש להבין את קושית העולם: איך אפשר להיות, שהקב"ה יגיד לאברהם, שימול והוא הולך לשאול עצה, אם ישמע בקול ה', הייתכן? ועוד יש לשאול, איזה עצה נתן לו יותר מחברו ענר, הלא שניהם יעצו לו? ועוד לפי מה שמבואר במד"ר מ"ב, שענר ואשכול יעצו לו שלא למול וממרא יעץ לו שכן למול, אם כן איך קבל הכרעתו של ממרא, הלא הוא היה אחד נגד שנים?
ואפשר לפרש, כי זה שאמר לו הקב"ה, שימול את עצמו, זה שייך לגוף שלו, שיקיים את מצות ה'. והיות שיש לאדם יצר טוב ויצר הרע, הלא הוא מוכרח לראות, שהגוף יסכים לעשות את המצוה.
וזה נקרא שהלך לשאול לחבריו, היינו היצר טוב והיצר הרע. אם כן, שזה אומר כולה שלי. וזה אומר כולה שלי. אם כן איך יכול להכריע, היינו שכל אחד נותן להבין, שהצדק עמו. אם כן היה צריך לעצה, איך לנצח את היצר הרע, כי שניהם נותנים להבין את שיטתם שהם מדברים לענין. וזה יכול להבין לפי מה שמבואר בקידושין דף מ': לעולם יראה אדם את עצמו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת וכו', עשה עבירה וכו'.
אם כן אם זה חציה וחציה, מי יכול להכריע? אלא התשובה, עשה. היינו לא יכול להכריע, רק עם מעשה ולא עם שכל, היינו איזה מעשה, שהוא עשה אותו, כך מתגלה לו אחר כך השכל, אם מעשה טוב או להפך. וזה ענין שממרא נתן לו עצה על ברית מילה, שאמר לו "קום ועשה" מצות רבונך, היינו תעשה מעשה, ואז תבין שהצדק עם היצר טוב ולא עם היצר הרע. נמצא שהעצה, הכוונה על "העשיה".