שמעתי ליל פורים אחרי קריאת המגילה תש"י
על ענין שאוכלין המן טשים היינו כיסים של המן, אמר: היות "שחייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" [מגילה ז' ע"א], לכן אוכלים כיסי המן, בכדי שנזכור שהמן לא הביא לנו יותר מהכיסים שנקראים כלים ולא הפנימיות. פירוש: שרק הכלים דהמן יכולים לקבל, ולא האורות הנקראים פנימיות. מטעם שגדלות כלי הקבלה נמצאים ברשותו של המן, וזה אנו צריכים להוציא ממנו. אבל להמשיך האורות, זה לא יכולים עם כלים דהמן, וזה דווקא על ידי כלים דמרדכי, שהם כלים דהשפעה, אבל על כלים דקבלה היה צמצום.
וזה מבואר בהכתוב: "ויאמר המן בלבו, למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני" [אסתר ו' ו']. וזה נקרא רצון לקבל אמיתי. לכן אמר להביא את לבוש מלכות אשר לבש בו המלך, וסוס אשר רכב עליו המלך וכו'. אבל באמת אין הכלים של המן הנקראים כלי קבלה יכולים לקבל שום דבר מחמת הצמצום, אלא רק רצון וחסרון יש לו, היינו יודע מה לדרוש. לכן כתוב, "ויאמר המלך להמן, מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת, ועשה כן למרדכי היהודי" [אסתר ו' י'].
וזה נקרא אורות דהמן בכלים דמרדכי, היינו בכלים דהשפעה.