תוכן

ט"ז בטבת תשל"ג

א) יש המון עם ויש יחידי סגולה. ויש חינוך ומנהג. ויש בחי' יראת שמים.
ענין המון עם נק' בחי' חינוך, היינו מה שמחייב אותו לקיום תו"מ הוא מה שנתחנך כך. ז"א אם הגוף שואל לאדם, בשביל מה אתה עושה אלו המעשים, אז הוא מתרץ לעצמו, מטעם שנתחנכתי כך, וכך המנהג אצלנו בהסביבה שבה נולדתי. לכן זהו בסיס חזק, שאין האדם נופל ממצבו, משום שההרגל נעשה טבע. לכן כל הדברים והמעשים שהאדם נתחנך בהם, לא קשה להגוף לקיים אותם, מטעם שיש לו מחייב חזק, הנק' חינוך או מנהג. לכן אם האדם לא פגם במנהגי ישראל ובהחינוך שלו, אז הוא יכול להמשיך בהרגלים שלו. למשל אין האדם עומד בפני נסיון שיסע באוטו בשבת, מטעם שנתחנך כך.
משא"כ אם האדם רוצה לעשות מעשים בדברים שלא נתחנך בהם, אז על כל מעשה אפילו שהוא קטן ביותר, כבר הגוף שואל בשביל מה אתה עושה כך, היינו מי הוא המחייב. ואז כבר האדם עומד לפני נסיון ובחירה, מטעם שעוד אין לו ע"ז מחייב. היות שבהסביבה שבה הוא נמצא לא עושים דברים כאלו, לכן אין לו על מי להסתכל, שיוכל לומר שיש לו המון עם שעושים או מדברים או חושבים כמו שהוא רוצה עכשיו לעשות. נמצא שאין לו על מי לסמוך, כיון שאין לו בסיס מצד החינוך והסביבה, אלא הוא מוכרח לומר שיראת שמים מחייבת אותו לעשות כך וכך.
לכן אין לו על מי לסמוך, אלא על "יחידו של עולם". לכן איש הזה נקרא מיחידי סגולה, ולא מהמון העם, שאצלם הוא נולד וקיבל את החינוך. ומשום זה הוא זקוק אז לסיוע מה'. וז"ע הבא לטהר מסייעין אותו מן השמים, מטעם שלא יכול לקבל עזרה מהמון העם, לכן הוא זקוק לרחמי שמים, והוא מוכרח לקבל תורה מן השמים. משא"כ התורה שמקובלת אצל המון העם אינה יכולה לעזור לו, משום שהמה לא יתנו כוחות לעבוד, יותר ממה שיש להם.