תוכן

י"ב אדר תש"ג ת"א
כל העולמות אשר אנו מבחינים בהם מדרגות רבות וכיסוים רבים, הכל הוא בערך הנשמות, אשר המה הם המקבלים מהעולמות. לפי זה יובן לנו הכלל, "כל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם" כי שם יורה השגה. ז"א, כל השמות והספירות והמספרים, הכל הוא בערך המקבלים.
לכן יש לנו ג' הבחנות: א) עצמותו ית', שמזה אין אנו מדברים כלל, כי המקום שאנו מתחילים לדבר הוא ממחשבת הבריאה, ששם אנו נכללים בכח, בסוד "סוף מעשה במחשבה תחילה" ב) מחשבת הבריאה, וזה אנו מכנים בשם אין סוף ב"ה, שזה הקשר שיש בין עצמותו ית' לנשמות. והקשר הזה מובן לנו בסוד "רצון להנות לנבראיו." וחוץ מהקשר הזה של רצון להיטיב, אין לנו שום דיבור, לכן לא שייכת שום תפיסה והשגה [ג) הנשמות המשיגות את רצונו להטיב לנבראיו].
וכיון שכל הבחינות שישנן בעולמות הן רק בערך הנשמות, לפי"ז יוצא, שבעולמות בערך עצמם אין לנו שום השגה. לכן גם המה נבחנים בשם עצמות, ולית בהם שום השגה כלל. והנשמות שהם המקבלים מהעולמות, נבחנים העולמות בערך הנשמות בסוד אין סוף. והטעם הוא, כי הקשר הזה שיש בין העולמות לנשמות, הוא מה שהעולמות משפיעים לנשמות, וזה נמשך מטעם "רצונו להנות לנבראיו", שזהו בחי' יחס משותף בין העצמות לנבראים, והקשר הזה מכונה בשם א"ס כנ"ל.
דהיינו כי בזמן שאנו מתחילים לדבר מהאור העליון, המדובר הוא מב' בחי' ביחד, ז"א מהמשיג ומהמושג ביחד, דהיינו איך מתפעל המשיג מהמושג. משא"כ כל אחד בפ"ע אינם נכנסים תחת השם אין סוף, אלא המושג מכונה בשם עצמותו ית', והמשיג מכונה בשם נשמות, שהוא בחי' מחודשת, שהוא בחי' חלק מהכלל, בבחי' מה שנטבע בנשמות בחי' רצון לקבל, שזה נקרא בחי' יש מאין (והבורא ית' ברא מציאות כזאת שאנחנו נרגיש כך).
לפי"ז נמצא, שכל העולמות נבחנים לאחדות הפשוט בערך עצמם, ואין שום שינוי באלקות שה"ס "אני הוי"ה לא שניתי" [מלאכי ג' ו'] ובאלקות לא שייך ספירות ובחינות, וכל מיני לשונות הכי זכים אינם נמצאים בהם עצמם, והכל נבחן בשם עצמותו ית'. אלא כל הספירות וההבחנות באות ביחד עם האדם המשיג את האור העליון. כי הבורא ית' רצה שאנחנו נשיג ונבין את השפע בסוד רצונו להיטיב, ונתן לנו את החושים האלה. ז"א, לפי מה שהחושים שלנו מתפעלים מהאור העליון, בשעור זה נעשו לנו הבחנות רבות.
אשר החוש הכללי שלנו מכונה בשם רצון לקבל, ובשיעור הקבלה אנו מבחינים הרבה חלקים ופרטים, עליות וירידות, והתפשטות והסתלקות. כי הרצון לקבל כבר נקרא בחי' נברא, ובחי' מחודשת יש מאין, לכן דוקא מהמקום שהרצון לקבל מתחיל להתפעל, אז מתחיל הדיבור של החלקים בשיעור ההתפעלות, שכל זה כבר נק' יחס משותף בין האור העליון לרצון לקבל, וזה מכונה אור וכלי. משא"כ באור בלי כלי, לא שייך שם הדיבור, מטעם שאור בלי משיג הנקרא כלי, עדיין נבחן לעצמותו ית', שבו אסור הדיבור, משום שלא ניתן להשגה. ובמקום שאין השגה איך אפשר לדבר, מדבר שלא משיגים?
היוצא מזה, מה שאנו קוראים אור וכלי ברוחניות, בזמן שהם רק בכח, נקרא בשם א"ס, שמטרם צמצום העולמות, שנבחן לשורש. היינו בחי' כח שיביא לידי פועל. ויש הרבה עולמות והבחנות המתחילים מהצמצום עד עולם העשיה, אשר שם נכלל הכל בכח, אשר המשיג ישיג אותם אחר כך בפועל, אשר אצל המשיג, נקבעים הרבה פרטים אלו בפועל ממש.
מזה נבין, מה שאנו אומרים שהשי"ת יעזור לנו, או שהשי"ת ישלח לנו רפואה או ישועה, או שהשי"ת נתן לנו במתנה, השי"ת שלח לי מסחר טוב וכדומה. יש בזה ב' הבחנות: א) הבורא ית' ב) דבר הנמשך ממנו. הא' נבחן לעצמותו ית', שבזה אסור הדיבור, מטעם שלא נשיג אותו. וב' היא הבחינה הנמשכת ממנו, זה נבחן לאור המתפשט, הנכנס לכלים שלנו, היינו לרצון לקבל שלנו, וזה נבחן לא"ס. היינו, הקשר שיש לבורא ית' עם האדם התחתון, מה שהבורא ית' רוצה להַנות, שהרצון להַנות נבחן לאור המתפשט ממנו, שבסופו מגיע לרצון לקבל, ז"א שהרצון לקבל מקבל את האור המתפשט. נמצא האור המתפשט הוא נבחן בשם אין סוף, אשר אור המתפשט הזה הבא לידי התחתון, הוא בא ע"י כיסוים רבים, אשר התחתונים יוכלו לקבלם על ידם. ונמצא, אשר כל ההבחנות והשינויים הם נעשו דוקא במקבל, ז"א לפי ערך שהוא מתפעל מהישועה. וכל השמות וההבחנות הרבות שיש בעולמות, הם נקראים בערך מה שהתחתון מתפעל, אשר אז נבחנות בחינות רבות בכח, אשר התחתון יתפעל מהם בפועל.
דהיינו שהמשיג והמושג באים ביחד כנ"ל, שבלי משיג אין שום צורה למושג, דלגבי מי יקבל הצורה? כלפי המשיג, הלא אינו בעולם, וכלפי המושג בעצמו, איזה צורה שהם מקבלים, דבר זה לא ניתן להשגה. לכן אם אין לנו השגה בעצמותו ית', ואין ח"ו לדמות שם, שום חושים. א"כ איך אנו יכולים להגיד שהמושג יקבל איזה צורה בערך עצמו, אם בעצמותו אין לנו שום השגה? א"כ אין לנו ממה לדבר, רק מחושינו, עד כמה שאנו מתפעלים מהאור המתפשט.
וזה דומה כמו שאנחנו מביטים על שלחן, אז לפי חושינו אנו מרגישים שזה דבר קשה בחוש המישוש, וכן יש לומר מדת אורך ורוחב וכו', והכל לפי החושים שלנו. אבל אין זה מחייב שהשלחן הזה יהיה נראה באותן הצורות שאנחנו רואים, בעיני מי שיש לו חושים אחרים, דהיינו בעיני מלאך, שבטח שהוא מביט על השלחן, אין לו בשלחן הצורות הללו, אלא הוא רואה לפי חושיו. לכן אין לנו לומר ולקבוע שום צורה על השלחן בערך המלאך, מטעם שאין אנו יודעים את חושיו של המלאך.
היוצא מזה, כמו שאין לנו שום השגה בו ית', ממילא אין לנו לומר איזו צורה יש לעולמות בערכו ית', רק אנו משיגים בעולם, מושגים בערך חושינו והרגשתינו. וכך היה רצון הבורא ית', שאנחנו נשיג כך בעולמות העליונים. וז"פ שאין השתנות באור, אלא כל השינויים הם בכלים, היינו בחושינו, שהכל נמדד לפי הדמיון והחושים שלנו.
נמצא לפי"ז, אם הרבה אנשים מסתכלים על דבר רוחני אחד, מ"מ כל אחד משיג אחרת לפי הדימיון והחושים של כל אחד ואחד. וכמו"כ באדם אחד, גם ישתנה אצלו הדבר הרוחני ההוא, לפי מצביו. לכן הוא בעצמו מרגיש כל פעם צורה אחרת, והכל הוא מסיבת שהאור הוא פשוט, ואין לו שום צורה, אלא כל הצורות הן לפי ערך המקבלים.