תוכן

ב"ה י' אדר תש"ב מפי מורי מוהרי"ל שליט"א
​מן המגילה אפשר לדעת עד כמה נצרכים הם הרשעים. כי אמרו ז"ל: "לא איברי עלמא אלא לצדיקי גמורי או לרשעי גמורי". מילא כי לא איברי עלמא אלא לצדיקי, את זה אנו מבינים, אבל איך אפשר להעלות על הדעת כי העולם נברא לרשיעי גמורי?
והענין הוא - כי עקריות העבודה היא להיות אך להשפיע נח"ר לפניו ית"ש, ולא לכוון לעצמו כלל. ואולם יש בהאדם ניצוצין כאלו שאי אפשר לו בשום אופן לעוקרם ממנו. וכיון שאין בידו לעוקרם, ממילא אין לו עונש עבורם.
דהנה כל כוונת הצדיק היא להשפיע נח"ר לפניו ית"ש, אבל הלא גם רצון ה' הוא להטיב לנבראיו, ואיך יתפרנסו שני הדברים ביחד? והרי זה כדמיון ששני אוהבים מיסבים על שולחן אחד, וזה מזיז את הקערה לחברו למען יאכלהו הוא, והשני עושה להיפך. ואולם באנושיות אין זה יכול להכריע ולהכריח לזה, אבל לגבי ה' ית"ש הדבר מובן, שהוא המכריח. ותמצא מזה, כי רצונו ית"ש להנות לנבראיו הוא הגובר.
דהנה הצדיק הוא בעניוות ובשפלות, ואינו רוצה ואין לו אפילו ההבנה לבקש לעצמו איזה יקר וגדולה, אבל אותן הניצוצין הרשעיים שהם נמצאים בחובו, ואשר מקודם לא ידעם, הרי הם מתעוררים ומבקשים תפקידם. ובאופן כזה יהיה כמו"ש "רשע יכין וצדיק ילבש", ויוכל הצדיק לקבל טובת השי"ת.
וזה היה בזמן מרדכי ואסתר. כי כשהמלך שאל – ​"מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו"? אם היתה שאלה כזו נשאלת למרדכי, בודאי לא נפל בדעתו כי המלך דורש טובתו הוא, ולא עלתה על דעתו כלל, לסדר קבלת תענוג וכבוד ויקר, כמו שהציע המן הרשע: ​"יביאו לבוש מלכות, וסוס, ואשר ניתן כתר מלכות" וכו'. אבל המן הבין תיכף – "למי יחפוץ המלך לעשות יקר, יותר ממני"? והיתה תאוותו לתענוג וכבוד עד תכלית המדרגה, וכאשר הוא הבין הדבר, מיד אמר המלך: ​"מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת, ועשה כן למרדכי". והרי אנו רואים עד כמה נצרכים הם הרשעים, בכדי שהטובות הגדולות יוכלו הצדיקים לקבלם.
וזאת לדעת כי כל המגילה היא קודש. והמלך הוא מלך מ"ה הקב"ה. והמן הרשע הוא רע רק בבי"ע, ששם "זה לעומת זה עשה האלקים". אבל באצילות אשר שם "לא יגורך רע", הרי שם גם המן הוא קודש וקדושה.
והוא - כי אם אמנם לפי דברינו הרי הרשעים הם מביאים טובה להצדיק, כי מבלעדיהם לא היתה לו שום השגה לקבל הטובה, אבל סוכ"ס הם רשעים, והם כדמיון הזבל. כי אף שאין אפשר להיות שום גידול וצמיחה מבלעדי הזבל, אבל הזבל נשאר זבל המסריח. וכל זה אמור בבי"ע כשיש רע וטוב, אבל באצילות הכל הוא טוב, וזבל הוא עפה"כ "יזבלני אישי" שהוא דביקות, ונמצא כי כל התורה היא שמותיו של הקב"ה. ומ"ש המלך סתם הוא קודש, והמלך אחשורוש חול הוא בבי"ע, אבל באצילות אז אפילו המלך אחשורוש ג"כ קודש. ולכן לא נאמר שום שם במגילה, כי כל המגילה היא ביאור השם.