ועיקר הענין הוא מה שנתפרש במ"א1 בענין הט' היכלין, שיש למעלה מן הכל; א שסודו יו"י. אח"כ יש המחשבה שממנה ההיכלין. ואח"כ יש הספירות שהם כלים. והנה המחשבה היא חי החיים. וכ"ז הענין תלוי בידיעת העבודה.
כי ודאי א "ס ב"ה שלם מתחילה בכל שלמות, ועם כל זה שם ענין העבודה בסוד הספירות, וס"ז: בורא בשותפא, המוזכר שם (תקו"ז הנ"ל), והיינו כי בספירות אינו פועל כמו כל יכול, אלא אדרבא בכמה מיני חוקים שצריך. שכמה אורות יתחברו לברוא הבריאה ההיא. והם עצמם לא תמיד הם מתחברים כך, אלא מתחברים כשצריך.
ותראה כי ז"ס הדבור שהוא היוצא מן הפה העליונה, כמבואר במקומו, שהוא אחר המחשבה, ואי אפשר לדבר בלי חבור אותיות. והענין, כי כל מלה היא חיבור כל כך אורות שמתחברים לפעול, והרי צריך כל כך אורות, וצריך חיבור, וזהו כגון מלת בורא עצמה2 היא מורה הרכבה של אותם הספירות באותו הדרך, שתאיר מתחילה אימא בפרט בנפרדים. שכל ההמשך ממנה, והיינו אי' מקננא בכורסיא, ואז יתעורר ז"א למטה ממנה, ואבא למעלה, להשלים הענין. כי אי' מעוררת, וז"א ממשיך ומביא בגלגוליו בסוד י"ב צרופים שלו, ששם צריך להתגלגל כל דבר קודם שיקבל כל הצריך לו. והמגלגל דבר בהם הוא חכמה, והיינו גלגול: גלגל ־ י', חכמה, בו', נעשה גלגול, בסוד "כולם בחכמה עשית". ועל הכל צריך שיסכים כתר, והיינו מפתח של גשמים שלא נתנו ביד שליח. שהטיפה בלכתו מן היסוד צריך שהכתר יאיר עליה. וכן מפתח של חיה, שהוא בצאת הולד בנוי מן הנוק'. וכן מפתח של תחית המתים, שהם הניצוצות שחוזרים ועולין למעלה בסוד מ"נ, והם ניתקנים בכמה תיקונים. ואין נשלם ענינם אלא בהארת הכתר. וכן תחית המתים ממש, שהוא בנין לעתיד לבוא. והיינו כל מה שהוא בנין צריך בסופו שהכתר יסכים, וה"ס "ויביאו את המשכן אל משה", שהוא כתר בראש כל ישראל. וכיון שכל מלה מן הדבור מורה חיבור האותיות, על כן אי אפשר להזכיר שום מלה למעלה בא"ס ב"ה, שהוא פועל בשלמות, מה שאין שם חיבור כחות, אלא דרך כל יכול. ועל כן בספירות שפועלים בחיבור שייך עבודה, לגלות האורות ההם ולהעמידם בתיקון הצריך לפעול. אך הא"ס ב"ה שפועל בדרך כל יכול, אין שייך דברים אלה כלל.
והנה המחשבה העליונה מוציאה ג' טיפות, שהוא סוד היחוד, להחזיר כל עניני הספירות אל היחוד, כי סוף סוף כולם מתנהגים על פיו, וכולם באים אליו להשתלם בו, לקשר כל החלקים זה לזה, כמו :"וישם פיו על פיו" וכו', וזה נקרא קריבות האותיות בסוד קרבן. אך גם זה אינו דרך כל יכול, אלא שלימות האורות המתחברים בחיבור שלם להמשיך כל המשכת הספירות. וג' הטיפין הולכים להדביק כל זכר עם נוקבא שלו, וכללם ג' נשים, כמבואר
במקומו3, בסוד נוקבא למעלה, בסוד: כבוד, וכנסת ישראל וכלת משה4, שרחל באצילות מורה על שלשתם. וג' מוחי ז"א שולחים לה ג' טיפין לנגד זה. ונמצא שזה עשוי רק לשלוט ענין פעולת הספירות, אך חי החיים עומד לשלוט בשליטת כל יכול, שאין צריך שום אחת מן הפעולות האלה. ושם הכל תלוי רק בלימוד התורה5, וה"ס "זאת התורה6 לעולה למנחה" כו', שאין צריך קרבנות. כי כל מה שנעשה בקריבו דאתוון, נעשה בתורה בשורש זה. ונמצא כי בספירות צריך לתקן החלקים כל אחד ואחד, אך א"ס ב"ה די להוריד אותו להשגיח, וממילא הוא עושה הכל בשלימות, והבן היטב.
והנה הב' יודי"ן שבא' שניהם בכתר, כמפורש במקומו7, ואעפ"יכ האחת בסוד יחוד העליון של א"ס מצד עצמו, אך השנית הולכת עם המחשבה, כי מכח בטישתה יצאה, כמבואר במקומו. וזאת אינה עושה כי אם סוד הג' אורות כנ"ל, להשלים פעולת הספירות. ואם אדם לא היה חוטא, היתה הי' העליונה מאירה, שהיא היחוד מצד עצמו, ולא היה צריך לו עבודה כמו עתה, אלא בדרך רוחני, רק בסוד התורה כנ"ל. כי היה ממשיך יחוד העליון ונעשים הדברים מאליהם, וזהו "לעבדה ולשמרה" שנאמר בו, שהיה בג"ע שלא היה שייך שם עבודה גשמית, אלא כמו הנשמות, שכל עבודתם אינו אלא בעסק התורה, וגם ביותר מנוחה, כי היה ממשיך הכל מן השלימות בבת אחת. וכיון שחטא, נתקלקלו הדברים שני קלקולים ברגע אחד: א' - שנסתלק חי החיים, כי הפרגוד כחו נתחשך, והי' העליונה לא האירה למטה בכח, ואז במנוחה זאת ודאי לא יוכל עוד לחזק. אבל נוסף עם זה שלא היה יכול אפילו בדרך עבודה, כי לא היה ראוי לכך. וזה היה כי הלבוש שעל המחשבה שהיא בינה, שגם היא מחשבה שגם היא מוח, נסתלק. והאמת כי סוף הבינה היא הפה, אך ראשיתה מוח, מחשבה, לבוש למחשבה, והוא הלבוש העושה כל עניני הקו חוט אחד, כמבואר במ"א8. ובאמת, שבלבוש הזה תלויים כל הכלים, וזהו ענין המוחין הפרטיים שבכל פרצוף, שכבר נתבאר9 שהם לבושי החוט השוה בכולם, והם הלבושים החיצוניים של המחשבה הפנימית, ובהם תלויה כל עיקר העבודה בענין הספירות, כי הם במחשבה, ויורדים בהם הג' טיפין שאחר כך מהם יוצאים לצדיק.
והנה אלה נסתלקו, ולא הלבישו את המחשבה, שכבר נסתלק ממנה חי החיים. וזה שניטלה ממנה העבודה, שלא היה ראוי לה. עד שעשה תשובה וחזר המוח ונתלבש, וחזר כל העבודה, והתחיל לבא מעט מעט. ובתחילה נשאר לו ז' מצוות, עד שבאו ישראל וקיבלו כל התורה.(10וזהו מ"ש על פסוק "ואירא כי עירום אנכי" וכו' ע"ש11, כי במה שאמרתי לך תבין כל הענין ההוא. ואור קדמון שפירשנו שם, הוא הטיפה ההולכת ליחד כל האילן למעלה, בסוד הכבוד כידוע ) זה צריך לעיין בזוהר12.
ואומר לך מהו התולדה מכל זה בהנהגה. כי בהתעלם עילת כל העילות, ונשארו הדברים בחוקות הטבע, כי הספירות אינם פועלות בבחי' כל יכול, אלא אדרבא, בדרך סיבות פרטיות שצריכות להמציא כדי להוציא התולדה שלהם, והיינו כגון [מים], שהם המים העליונים שיורדים, שהם עצמם נעשים כחות בתוך העפר, שמאספים אליהם בחינות וחלקים מן העפר, ועושים אותו עשבים ואילנות, כמו שנעשה אדם עפר מן האדמה, בסוד "ציבר עפרו". וזה מראה סוד האורות העליונים שהם מוציאים התולדות, אבל הם עצמם מורכבים, צריכים להתגלות ולהתקשר ולהתחבר כמו שצריך לענינם. ובני אדם שמתנהגים כך, נדבקים בדרכי הטבע, ובוטחים הכל בהשתדלות שלהם - להשתדל לתקן הסיבות שיצאו מהם הפעולות, ועל כן אינם מתעלים במחשבתם להבין רוממותו ית"ש. ובאמת הם רחוקים ממנו ית"ש, כי אינם ראויים אפילו להזכר בפניו. אבל בשעה שמעלים מחשבתם אליו, אדרבא זה נקרא שמתגלה להם מה שבתחילה מתעלם בתוך ענין הספירות, וזהו ענין "דנחית ליה במחשבתיה לאתריה".
1 מה שנתפרש במ"א - אדיר במרום עמ' תל"ג.
2 מלת בורא עצמה. כן נדרש בתיקו"ז שם (דף קט"ז). ב' - אי', ו' - ז"א, ר - אבא, א' - כתר.
3 כמבואר במקומו. עי' תיקו"ז תי' ס"ט. דף ק"ט ע"ב. ועי' "סוד דמות אדם הכללי " (גנזי רמח"ל עמ' רס"ג).
4 כנסת ישראל - כללות הנפרדים שנקשרים במל'. כלת משה - התפשטות מן השכינה. ראה שם בגנזי רמח"ל.
5 אך חי החיים וכו' תלוי רק בלימוד התורה. עי' דרך ה' ח"ד פ"ב ב' .
6 וה"ס זאת התורה וכו'. כ"ה בתיקו"ז שם דף קט"ז ע"א.
7 כמפורש במקומו - אדיר במרום עמ' תלה.
8 כמבואר במ"א - אדיר במרום עמ' ת"מ.
9 שכבר נתבאר - עי' קל"ח פתחי חכמה פתח כ"ט, חלק ד' .