תוכן

הכניסה לעבודה מוכרח להיות שלא לשמה, היינו שעי"ז שהוא יאמין בה' יהי' לו חיים של תענוג. ז"א אם הוא יעשה פעולה זו הנק' אמונה, אזי הפעולה הזו מביאתו לידי התרוממות הרוח ולידי כוחות נפשיים יותר עילאין, מכפי שיש לו בזמן שאין עושה הפעולה הזאת.
נמצא שזו סגולה שהוא יכול לטעום טעמים יותר גדולים בכמות ואיכות, מכפי שהוא טועם בזמן שהוא עושה סגולות אחרות שיביאו לו תענוג. ז"א שיש הרבה סגולות בכדי להשיג תענוג, היינו אכילה, ושתיה, שינה וכדומה, או מלבושי כבוד, או מזה שהוא עשה פעולות שאנשים יכבדוהו. פעולות כאלה אנו רואים שהן סגולות, שעל ידן הוא משיג תענוג.
אבל התענוגים שסגולות אלה מביאות לו, הם תענוגים מצומצמים בכמות ואיכות. משא"כ הסגולה של האמונה, מביאה לו תענוג יותר גדול בכמות ואיכות. כ"ז נק' שלא לשמה, היינו משום שכל כוונתו הוא רק בכדי להשיג תענוג יותר גדול.
ורק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנק' שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם עם האמת. ז"א שכל כוונתו היא אך להתבטל א"ע לידי מציאות האמיתית, שמרגיש שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך.
אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא אז בבחי' לשמה, היינו נ"ר לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה בשם. ואז הוא בבחי' משפיע עמ"נ להשפיע.