[1]קושיות בהבנת מאמר חז"ל זה והסבר בו, עי' באגרות הסולם אגרת סז.

[2]תענית כה, א: "רבי אלעזר בן פדת דחיקא ליה מילתא טובא, עבד מלתא ולא הוה ליה מידי למטעם, שקל ברא דתומא ושדייה בפומיה. חלש לביה ונים, אזול רבנן לשיולי ביה, חזיוהו דקא בכי וחייך, ונפק צוציתא דנורא מאפותיה. כי אתער, אמרו ליה, מאי טעמא קבכית וחייכת. אמר להו, דהוה יתיב עמי הקב"ה, ואמרי ליה, עד מתי אצטער בהאי עלמא. ואמר לי... יהיבנא לך לעלמא דאתי תליסרי נהרוותא דמשחא אפרסמון דכיין כפרת ודיגלת דמענגת בהו" (תרגום: ר' אלעזר בן פדת היה דחוק ועני, הקיז דם ולא היה לו כלום לאכול, לקח צלע של שום וזרקו לפיו, נתעלף ונרדם. באו חכמים לשאול בשלומו, ראוהו שבוכה וצוחק ויצא ניצוץ אש ממצחו. כשהתעורר, אמרו לו, מה טעם בכית וצחקת. אמר להם, שהיה יושב עמי הקב"ה, ואמרתי לו, עד מתי אצטער בעולם הזה. ואמר לי... אתן לך לעולם הבא י"ג נהרות של שמן אפרסמון נקי כנהרות פרת וחידקל שתתענג בהם).

[3]עי' פסחים נג, ב: "אמר ר' יוחנן, כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה". רש"י: "מטיל מלאי - נותן סחורה לתלמידי חכמים להשתכר בה".

[4]משמע בכמה מקומות (מאמרים ק' וקא) ש'אַנִיוּת' הוא מלשון 'אני', היינו כל אחד לעצמו.

[5]במאמר ק' משמע שמבאר זאת על ענין הערבות, שמעשיו הפרטיים מועילים לכלל.

[6]עי"ש אות תרסג וז"ל בהסולם: "אמר ר' יהודה, זבולון ויששכר עשו ביניהם תנאי, שאחד ישב ויהגה בתורה, שהוא יששכר, ואחד יצא ויעסוק במסחר, שהוא זבולון, ויתמוך ביששכר. שכתוב (משלי ג, יח) 'ותומכיה מאושר'. והיה יורד בימים לעשות מסחר. וחלקו היה כן, כי הים היה נחלתו".

ושם באותיות תרעד-תרעה: "ולמה הקדים תמיד בברכות את זבולון לפני יששכר? ...משום שהוציא לחם מפיו ונתן לפיו של יששכר, משום זה הקדים אותו לפני יששכר בברכות. מכאן למדנו, מי שמפרנס לבעל תורה מקבל ברכות ממעלה ומלמטה, ולא עוד אלא שזוכה לשני שלחנות, מה שאינו זוכה אדם אחר, הוא זוכה לעושר שיתברך בעולם הזה, וזוכה שיהיה לו חלק בעולם הבא. זהו שכתוב (בראשית מט, יג) 'זבולון לחוף ימים ישכון' וגו'. ושואל, כיון שכתוב 'לחוף ימים', למה כתוב עוד 'לחוף אניות'? ומשיב, אלא 'לחוף ימים' הוא בעולם הזה, 'לחוף אניות' הוא בעולם הבא. כש"א (תהלים קד, כד) 'שם אניות יהלכון', שנאמר על ים גדול ורחב ידים שהוא הבינה, שהוא סוד עולם הבא, כי שם השפע של עולם הבא".