זהר

תתקו) והאי איהו כליל במי המרים המאררים, וע"ד, אצטריך לאנתו דאסטיאת תחות בעלה, ועבדת עובדא דאשת זנונים, לאשקאה לה מיא כלילן בעפרא, דאיהו מקרקע המשכן. והאי עפר איהו מההוא אתר דאקרי קרקע, וההוא אקרי קרקע דההוא משכן. והאי עפר מההוא קרקע איהו. ובג"כ, אצטריך כהנא לאשקאה להאי אתתא, כגוונא דא. וכלא איהו ברמיזא עלאה.

פירוש הסולם

תתקו) והאי איהו כליל וכו': ורוח הזה שנקרא עפר, הוא כלול כמי המרים המאררים. ועל כן האשה ששטה תחת בעלה, ועשתה מעשה אשת זנונים, צריך להשקותה מים הכלולים בעפר שהוא מקרקע המשכן. ועפר הזה, הוא ממקום ההוא שנקרא קרקע, שהוא בחינת עולם הבריאה, ובריאה ההוא נקרא קרקע של משכן ההוא, שהוא מלכות דאצילות הנקראת משכן. ועפר הזה, שהוא הרוח, הוא מאותו הקרקע. ומשום זה צריך הכהן להשקות אשה ההיא באפן הזה, לתת עפר מקרקע המשכן בתוך המים. והכל הוא ברמז עליון.