תוכן

היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות (כו,טז) במדרש (תנחומא א): זה שאמר הכתוב: באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עשנו. והלא כריעה בכלל השתחויה והשתחויה בכלל כריעה, מה תלמוד לומר נשתחוה נכרעה נברכה. אלא, צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלש פעמים בכל יום, לפי שחביבה תפילה לפני הקב"ה מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות. שכך כתיב, תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב.
ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך. הרי הכתוב מזהיר את ישראל ואומר להם, בשעה שאתם מתפללים לפני הקב"ה, לא יהיה לכם שתי לבבות, אחד לפני הקב"ה ואחד לדבר אחר.
ויש להקשות, איך זה אפשרי, והרי אם האדם עוסק בפרנסה ובמסחר א"כ הראש שלו מלא מהרבה מחשבות ואיך זה אפשרי שיהיה בידו להתפנות לכמה זמן מכל המחשבות שהוא עסוק בהם.
אלא, שכל עם ישראל הוא גוף אחד. כמו שיש בהגוף, ראש, ידים ורגלים, שלכל אחד תפקיד מיוחד, ובכל זאת מה שהראש חושב הוא העיקר. דהיינו, אם יש בראש חשבונות טובים, אזי כל האברים הם בשמחה, ואם לאו, היינו אם הראש בדאגות, אז מצב הרוח משבר את כל האברים. כמ"ש: וישא יעקב רגליוקסא.
שזהו כמו שותפות, שאם כל אחד ממלא את תפקידו אזי כולם ששים ושמחים. כמו שכתוב: "אשר ברא אלקים לעשות", שבלי יגיעה אין שום דבר. לכן הבעל הולך ומתיגע ומביא כסף, והאשה לוקחת את הכסף ומתיגעת בזה שהיא הולכת וקונה מה שצריכים ומבשלת ודואגת שהמאכל יהיה בטוב טעם, אזי שניהם ששים ושמחים. כי אם היא מבשלת בטעם, יש לו תאבון לאכול, ואזי יש לבעל כח ללכת ולעסוק ולהביא את הכסף. וכמו כן אם הרגלים הולכות לרחוב והידים קונות, ונותנים את המזונות למוח, אזי יש למוח כח לחשוב.
כמו כן עם ישראל הם גוף אחד. אם אלה שעוסקים בסחורה ומתיגעים, (ו(תומכין בתלמידי חכמים הנקראים ראשי העדה, אזי הת"ח משפיעים את התענוג במה שהם התיגעו כל היום והשיגו את הטעם בתורה ובמצוה, את הטעם הזה הם יכולים להשפיע לאלו העוסקים בסחורה, שבזמן שעוסקים בתפילה - ירגישו את טעם התפילה. וממילא, במקום שיש תענוג אז הגוף מורגל להתפנות ממחשבות אחרות.